Tag: עוטף עזה

רגע לפני ראש השנה – והנה אנחנו שוב נקראים לדגל. מזה כמה שבועות שצוותים שלנו מתנדבים כדי לסייע ליחידות מילואים להחזיר לכשירות מבצעית טנקים שלחמו בעזה.

רגע לפני ראש השנה (1.10.2024) הגענו שוב בצוות מתוגבר לבסיס צבאי בצפון שבו מאוחסנים הטנקים וכלי הרכב האחרים של גדוד המילואים. פגשנו חיילי מילואים חדורי מוטיבציה וסייענו להם להשמיש את טנקי המרכבה 3 אחרי חודשים ארוכים של לחימה בעזה, וכנראה רגע לפני שהם נקראים ללחימה בחזית לבנון.

הטנקים, כמו טנקים – חיות פלדה עוצמתיות שזקוקות להרבה תשומת לב בעיקר אחרי לחימה ממושכת – תיקון של זחלים, החלפת חוליות ופינים שנשברו, ניקוי יסודי, שימון, זיווד, ועוד.

רבים מאיתנו לחמו ביום כיפור על טנקי ה"שוט-קל" אבל למרות המעבר לעידן המרכבות הדברים נשארו פשוטים ומוכרים לכולנו – החלפה של בוגים, פריסת שרשראות ותיקון חוליות, החלפת פינים שנשברו, שימון חלקים שונים בטנקים, ניקוי המזקו"ם ופנים הטנק, וזיוודו.

אחרי התכנסות וארוחת בוקר בשטח קיבלנו תדרוך בטיחות מקיף מרס"ן אלון. עטינו כפפות עבודה וניגשנו לעניינים: המשימה העיקרית הייתה פריסת זחלים של טנקים, בחינה שלהם בידי איש חימוש מוסמך והחלפת פינים וחוליות שניזוקו במהלך הלחימה בעזה. פטישים הונפו, פינים נשלפו, חוליות תקולות הוחלפו, ולאט אבל בטוח החלפנו את החלקים השבורים בדרך להחזרה לכשירות של הכלים. לצערנו, נראה שעוד צפויה להם הרבה עבודה בקרוב.

המפגש עם אנשי המילואים היה עבורנו מרגש במיוחד. הם מצדם התפלאו לראות את שועלי הקרבות הותיקים מניפים פטישי כבדים ומסתערים על הכלים. בין לבין החלפנו חוויות של לוחמים של אז והיום, באחוות שריונרים אמיתית.

אחד הרגעים המרגשים עבורנו היה מפגש עם דיוויד, יהודי יקר מארה"ב שתורם לגדוד המילואים והגיע לביקור בשטח. הענקנו לו את חולצת לוחמי כיפור והוא דמע מהתרגשות.

מי שראה את מצב הכלים כאשר התחלנו לטפל בהם מבין את מהות וערכיות התרומה שלנו ליחידה ולצוותי הטנקים, אנשי המילואים. זה גם המסר והכרת התודה שהעביר לנו מפקד היחידה לאחר יום ההתנדבות.

תודה לכל חברינו שהתגייסו בשבועות האחרונים, ותודה לכל מי שעוד יצטרף בזמן הקרוב. יש עוד הרבה עבודה לפנינו.

אנחנו קוראים לכל מי שמעוניין לסייע בפעילות ליצור קשר איתנו ואנחנו נחבר אתכם לקבוצת המסייעות לצה"ל בכל פעולת הסיוע ותחזוקת הציוד. לסיוע הזה יש חשיבות רבה למוכנות צה"ל ולחוסן הלאומי.

מוזמנים לעקוב אחרינו ברשת >> https://linktr.ee/kippur73veterans

העמדה הקבועה שלנו בהפגנות מוצ"ש בת"א עברה לצד משפחות החטופים בשער בגין בקריה (על דרך בגין). אנחנו, לוחמי כיפור 73' שנאבקים על דמותה של המדינה, נלחמנו במלחמת יום הכיפורים לחלץ במחיר דמים את מיטב חברינו שנפלו בשדה הקרב. לא ניתן להפקיר אזרחים ולוחמים בידי ארגון הטרור הרצחני חמאס. הממשלה שלנו והועמד בראשה מסכלים פעם אחר פעם עסקה שהייתה יכולה להציל חייהם של רבים, להחזיר את החיים הביתה ואת המתים לקבורה מכובדת בישראל.

מוקד המחאה שלנו בשער בגין מחבק את המשפחות ועומד לצדן, שכם אל שכם, כי לא מפקירים פצועים בשטח.

העמדה שלנו מושכת תשומת לב בקרב רבבות שמגיעים להפגנות בשער בגין. במוצ"ש 14.9 התייצבנו לצד המשפחות בהצהרה שלהן לתקשורת, והענקנו חיבוק אמיץ לעינב צנגאוקר, אמו של מתן החטוף בעזה. עינב וחבריה ממשפחות החטופים הם אות ומופת לנחישות ולאומץ – אנשים שהם מודל לחיקוי גם עבור "שועלי קרבות" ותיקים כמונו.

לוחמי כיפור 73' מצטרפים למאמץ ״המלחמה הצהובה״ וזועקים ביחד עם משפחות החטופים וכל עם ישראל – עשו עסקה עכשיו! כאן ומייד! השיבו את כולם הביתה!

תוכלו למצוא אותנו ממש ליד מוקד המחאה של משפחות החטופים מדי מוצ"ש, קרוב-קרוב לשער בגין.

הזמן של החטופים הולך ואוזל, רבים מהם מתים בשבי מפלצות האדם של חמאס במנהרות בעזה. האוויר אוזל לחטופים, האוויר אוזל למשפחותיהם שנקרעות מגעגועים ודאגה, האוויר אוזל לכל עם ישראל שצופה בהפקרה ומבין שאין ממשלה שתגן עליו ותדאג לו בשעת צרה.

רבים מאיתנו ורבים מחברינו מכירים כבר למעלה מ-50 שנה את אימת השבי. בקרב רבים מדי מאיתנו האימה הזאת רודפת אותנו עד ימים אלה ממש. אנחנו מכירים מקרוב את המחיר הנורא של השבי ואת ייסורי הגוף והנפש הכרוכים בו.

אסור לנו לשתוק ולקבל את ההפקרה כגזירת גורל!

זה מיקום העמדה שלנו בשער בגין:

מוזמנים לעקוב אחרינו ברשת >> https://linktr.ee/kippur73veterans

אנחנו, לוחמי כיפור 73' התכנסנו היום (9.8.2024) ב"סלון הדמוקרטיה" הצמוד לביתו של ח"כ יולי אדלשטיין, כדי להשמיע לו את דברנו.

ימים אחדים לאחר שהוזמנו לועדת החוץ והביטחון שבראשה עומד ח"כ אדלשטיין, ערכנו קבלת שבת בסמוך לביתו בהרצליה והשמענו לו את הדברים שלא ניתן לנו להשמיע בדיוני הועדה.

צפו בקטעים מתוך הנאומים של חברי הקבוצה:

דבריו של חברנו, מייסד הקבוצה, איל יפה

דבריו של חברנו, ברוך אסקרוב

דבריו של חברנו, פרופ' קובי סיוון

מוזמנים לעקוב אחרינו ברשת >> https://linktr.ee/kippur73veterans

חברנו יורם עוזיאל עלה על מדים והתנדב לשבוע מילואים בגזרת עזה וציר נצרים. זה סיפורו, בגוף ראשון:

התגייסתי בעקבות חבר מג״ד שזכר שיש לי רישיון לנהוג על רכב משא כבד. הוא שאל אם אוכל להגיע לשבוע להחליף נהגים שהרבה זמן לא ראו בית. השירות הוא ביחידת ניוד שאחראית על הכנסת כוחות, ציוד, תחמושת, כל דבר שצריך בפנים, כולל חילוץ פצועים והוצאת עצורים מאזורי הקרבות.

אמרתי כן.

השליש התקשר.

שמע את הגיל, ושאני לוחם יום כיפור. אמר "טוב, צריך בדיקת לב במאמץ". עשיתי. עוד כמה בדיקות גם ביקש. עשיתי.

חלפו כמה ימים, הוא לא חזר אליי. אמרתי לעצמי שהפרשיה כנראה נסגרה, וטסתי לחו"ל לחופשה.

הגעתי לדרום צרפת. אני יוצא מהמטוס, נושם את אוויר הריביירה. הרשת עולה, הנייד מתעורר ואני מקבל ווטסאפ – "יש צוו גיוס, מתי אתה מגיע?"

התקשרתי לסוכן הנסיעות. ישנה טיסה רק מפריז בחצות. מצאתי רכבת לפריז בקושי. נחתתי בארץ למחרת בבוקר והגעתי לדרום.

תהליך חיול מהיר. התחנה הבאה – מוצב פאגה.

שואלים אותי אם אני יודע לנהוג במשאית ענקית. בודאי. אבל המשאית לא מניעה.

צריך לדעת כמה דברים חשובים.

בלילה עם אמצעי ראיית לילה נוהג בהאמר ובמשאית.  עם 10 טון חומר לא נעים (אל תגלו לסוכן הביטוח שלי).

חוויות רבות בשבוע. החיילים הצעירים מתפלאים – "מה עושה כאן לוחם מיום כיפור?" אני לא מסביר הרבה, אולי בהשפעת המראות מניר עוז כפר עזה ובארי.

נהיגות לילה קשות וארוכות עם אבק ואמצעי ראיית לילה, הסתדרתי. אבל זו משימה קשה. נוסעים מהר, צמוד, הנהגים חייבים אמון אחד בשני. מספיק שהראשון יורד לתעלה – וכל הטור אחריו. בדרך סכנת צלפים, מטענים ומארבים.

לילה אחד נכנסנו עמוק לעיר, היינו צריכים לסייע בחילוץ 2 מפלצות D-9. טנקים איבטחו את האזור באש לכל עבר – צרורות ארוכים במשך שעות.

הייתי עם אמצעי ראייה על העיניים. הובלנו את נהג ה D-9 לכלי שישמש לחלץ את השניים התקועים. התנדבתי ללוות אותו על הכלי עצמו. לכוון אותו ליציאה מחניון קטן בין בתים גבוהים.

החיילים אבטחו סביבנו. הנענו את הכלי ובקושי רב בחשכה מוחלטת נסענו לכיוון הכלים התקועים בתוך שכונה בדרום העיר עזה. חולפים סנטימטרים בודדים בין קירות בתים וקירות רעועים לדפנות הטנקים.

באחד הכלים התקועים מצאתי פיתרון הידראולי שאפשר להרים את הכף הקדמית של ה D-9 למרות שהמערכת ההידראולית הייתה מושבתת. הוא החל בנסיעה איטית החוצה כשרכב סיור מוביל אותו.

הכלי השני היה מושבת תמסורת, ולכן היה צורך לפרק חלק ממערכת ההנעה כדי לאפשר את הגרירה. תחת אבטחת הטנקים היורים פירקנו את מה שצריך כדי לאפשר גרירה.

השעות חלפו וכולם מסביב היו לחוצים לסיים לפני האור – השעה שבה צלפי האויב מגיחים מחוריהם לחפש מטרות.

התחלנו גרירה איטית. הייתי חייב לעמוד בחוץ כדי לכוון הנהג שבעצם ישב ליד מוטות ההיגוי בלי לראות דבר. לאורך החילוץ ליווה אותנו טנק, ובתוכו קצין שעבד איתנו מאוד קשה ונפצע לא קל בכף ידו משרשרת הגרירה.

לא שמנו לב שה D-9 הנגרר התנתק מאיתנו ונסענו בלעדיו כשעה יקרה. "איבדתם את ה D-9" אומר בקשר הקצין – וכל האוגדה שומעת. אני שובר את מילות הקוד בקשר, ומסנן "חרא, מסתובבים". ואכן למרות שעולה כמעט האור, חזרנו אחורה לתוך רחובות שכונת רימל. מצאנו הכלי האבוד ממתין מבויש. התחברנו וחזרנו לגרור לאט לאט את ה D-9 הסרבן.

האור עלה.

הדלת המשוריינת של הכלי הייתה פתוחה כדי שנוכל לכוון את מסלול הנסיעה ולראות את הכלי הנגרר. מדי פעם נאלצנו לעצור כאשר שרשרת הגרירה ניתקה. הקצין הטנקיסט ואני נאלצנו להתעלם מסכנת הצלפים.  וכל פעם, דקות ארוכות בחוץ, חיברנו את שרשרת הגרירה.

הקצין חיבק אותי בחום בבוקר ואמר: "בלעדיך לא היינו מצליחים". התברר שהוא הסמח״ט של החטיבה שלנו שבכל אותן שעות עבד כאיש צוות למרות פציעה קשה בכף היד, וסכנת החשיפה לצלפים וטילים לאור היום.

נהג ה D-9 אמר לי בבוקר בהתרגשות "אתה היית העיניים שלי בלילה הארוך הזה".

חוויה מרתקת עברנו יחד מספר אנשים בלילה הארוך והמתוח הזה בשכונת רימל.

אירוע שהוא רק חלק קטנטן במלחמה הגדולה והארוכה הזו.

בתקווה לימים טובים ושקטים יותר.

יורם עוזיאל, יולי 2024

מוזמנים לעקוב אחרינו ברשת >> https://linktr.ee/kippur73veterans

בימים האחרונים שמענו בצער גדול על מותו בשבי של חיים פרי ז"ל, ביחד עם יורם מצגר, עמירם קופר ונדב פופלוול זכרם לברכה – כולם חברי קהילת ניר עוז שנחטפו לרצועת עזה בידי ארגון הטרור הרצחני חמאס באסון 7.10.

קראו עוד על הצוות הצפוני >> 200 מתנדבים, 15 נגררים ומשאית – סיפורו של הצוות הצפוני

חיים, שהיה אומן ופסל, השאיר אחריו אוצרות תרבות רבים, ול"צוות הצפוני" של לוחמי כיפור היה את הכבוד לסייע בהצגת אחד מפסליו בתערוכה בהרצליה.

כמה שבועות לאחר תחילת המלחמה התקבלה ב"צוות הצפוני" פנייה ייחודית – אוצרת תערוכה בהרצליה ביקשה למצוא דרך להביא לתערוכה את פסל "הצייד" של חיים פרי שניצב במתחם "הבית הלבן" שבין ניר עוז ונירים. האזור המדובר נמצא תחת איום ירי והגישה אליו הייתה אסורה באותם ימים, אלא באישור מיוחד.

מתנדבי "הצוות הצפוני", שמגיעים ליישובי העוטף מדי-שבוע על מנת לסייע לתושבים בהובלת ציוד, הרימו את הכפפה והודיעו שהם לוקחים את המשימה עליהם. הפסל חולץ מהאזור המאוים אך במהלך ההובלה התברר כי הוא ניזוק ואחת מנקודות הריתוך שלו נשברה.

התחייבנו בפני אוצרת התערוכה שנדאג לשיקום הפסל, וכך היה. באמצעות אחד ממתנדבי הקבוצה נוצר קשר עם אומן תל-אביבי בשם אפולו, שתיקן את הפסל והשיב אותו למצבו הראשוני. הפסל הוצג בתערוכה ומשך תשומת לב רבה.

בסיומה של התערוכה מתנדבי "הצוות הצפוני" נרתמו להשיב את הפסל למקומו, כפי שמספר רועי עוזיאל: "לקחנו את הפסל, שכבר היה במצב רעוע. השגנו באמצעות מתנדבים בול עץ חדש מאקליפטוס, והחלפנו את הבסיס שעליו עמד הפסל. החזרנו את הפסל למקומו, השארנו שם אפילו את בול העץ המקורי כדי שחיים יוכל להחזירו אם יחליט שזה נכון יותר לפסל".

"השארתי לחיים  פתק מנוילן", מספר רועי, "כתבתי לו מי אנחנו והשארתי מספר טלפון. כתבתי שנשמח להיפגש ולהתנצל על מה שקרה לפסל שקצת נשבר בעת שהובלנו אותו. קיוויתי מאוד שחיים יחזור, ימצא את הפתק, ונזכה להיפגש ולספר לו את השתלשלות האירועים סביב הפסל. כיום אני מבין שחיים כבר לא יחזור. אני רק יכול להשתתף בצער המשפחה ולקוות שכל החטופים יחזרו בקרוב".

להאזנה לסיפור החזרת הפסל באפליקציית My-Record – לחצו כאן

מוזמנים לעקוב אחרינו ברשת >> https://linktr.ee/kippur73veterans

יום לפני ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה התכנסנו לטקס מיוחד לזכרם של למעלה מ-1,500 הרוגים ונרצחים בהתקפת הטרור הנפשעת של 7.10.2023. את הטקס ערכנו בחצר האחורית של בית האשם בקיסריה – והדברים הנוקבים והכואבים שנאמרו במהלכו הדהדו בעוצמה למרחקים ונשמעו היטב.

אלפי המשתתפים הגיעו לשטח בחולות קיסריה שבו נערך הטקס כשהם נושאים 1,500 לפידי אור. הטקס נפתח בהשמעת הקלטות מצמררות בזמן-אמת של זעקות האזרחים בעוטף עזה לעזרה – שבוששה להגיע. לאחר מכן הדגל שהתנוסס מעל הטנק שלנו הורד לחצי התורן בידי האם והבת השכולה יעל אלון, והוקרא נוסח מיוחד של "יזכור" בידי השחקן דרור קרן. הטקס נכתב ונבנה ביחד עם חברנו, היוצר והבמאי בני ברבש, שגם הנחה אותו. בארגון הטקס סייעו והיו שותפים חברינו הפעילים ממוקד ההפגנות בקיסריה.

קיסריה
"אתה הראש, אתה אשם"
טקס הזכרון והפגנת זעם בהובלת מוקד קיסריה ולוחמי כיפור
—
צילום: יונתן פרי pic.twitter.com/EEbxobk5XB

— Or-ly Barlev 🎗 אור-לי ברלב (@orlybarlev) May 11, 2024

(צילום רחפן: יונתן פרי)

בטקס נאמו מעל הטנק שלנו –

יעל אלון, ששכלה את אביה, יצחק בר שדה קלרפלד ז"ל במלחמת יום הכיפורים ואת בנה, סגן דור שדה ז"ל, בקרב לטיהור כפר עזה ממחבלים.

יעקב גודו, ששכל את בנו תום ז"ל שנרצח בביתו בכיסופים כשהוא מגונן על משפחתו בעת שהסתגרו בממ"ד.

ערן ליטמן, שבתו אוריה ז"ל נרצחה בעת שניסתה להימלט ממחבלים במסיבת "נובה" בחניון רעים.

סא"ל במיל' איל יפה, ממובילי קבוצת "לוחמי כיפור 73'".

צפו בנאומים שנישאו מעל הטנק במהלך הטקס:

(צילום הנאומים: בני משי)

תפילת "יזכור" שהוקרנה בטקס (מקריא: דרור קרן)

אנחנו מבקשים להודות לכל האנשים הטובים שתרמו וסייעו לקיומו של הטקס, בהם תושבי קיסריה הרבים, הנגנים, הצלמים וחברינו בקיבוץ שדות-ים.

רגע לפני יום הזיכרון אנחנו מחבקים את משפחות הנרצחים והנופלים ומשתתפים בכאבן העמוק. אנחנו מכירים את האובדן הקשה מקרוב – איבדנו בני משפחה, חברים, אחים, בשדות הקרב והתופת של 1973, ואנחנו כואבים את לכתם מדי יום, מדי שעה.

נמשיך להילחם על דמותה של הדמוקרטיה במדינת ישראל. זה הציווי של הנופלים עבורנו. נזכור אותם לעד, ולעולם לא נוותר.

צי של טנדרים ואמצעי הובלה, הרבה נחישות ורצון לסייע – יורם עוזיאל מעולם לא תיכנן להקים אופרציה כל כך גדולה. יורם, תושב יודפת שלחם במלחמת יום הכיפורים, עשה קריירה ענפה בת כמה עשורים כמהנדס ואיש טכנולוגיה. פעילות הצוות הצפוני התחילה מהצורך הדחוף לסייע שיורם הרגיש מייד לאחר אסון 7.10. "בשבעה באוקטובר אני והבנים שלי תהינו מה לעשות", מספר יורם, "כמו כל הגנרלים לא באמת הבנו את המצב אבל ירדנו דרומה ביום ראשון לפנות בוקר עם נשק אישי והספקנו להשתתף ולסייע בחילוץ תושבים בשדרות ובאופקים, וסייענו לחפש נעדרים באזור שבו היה אירוע ה'נובה'".

"היינו בעוטף לאורך השבוע הראשון, סייענו בחילוץ אנשים ובשמירה על ישובים. באחד הקיבוצים שפונו מאוד שמחו כשהגענו מכיוון שהיינו היחידים עם נשק. לצדנו שמרו קיבוצניק עם סכין וקיבוצניק עם גרזן – עד כדי כך המצב היה מגוחך. הבנו שהעוטף במצוקה ענקית".

"גלי מימון, איש אור הנר, הבין את המצוקה וקישר אותנו למשימות ראשונות בבארי ובישובים נוספים באזור – ומאז אנחנו מגיעים לדרום בכל יום שישי לסייע", מספר יורם.

"זה התחיל בפנייה שקיבלנו מתושבת כפר עזה שבעלה נהרג בקרבות עם המחבלים. לקחנו אותה מהמלון בשפיים ונסענו איתה לכפר עזה כדי לעזור לה לפנות דברים אישיים מהבית – כל זה בימים שהאזור כולו נמצא תחת ירי מרגמות". מהר מאוד השמועה על הצוות עשתה לה כנפיים בין התושבים המפונים, הוקמו קבוצות וואטסאפ ייעודיות, וזרם הבקשות לסיוע התגבר משבוע לשבוע. "בהתחלה היינו מגיעים לבתים ומוציאים ארנק, כלי רחצה, פריטי לבוש, ועוד פריטים קטנים – ואז זה הלך וגדל למשימות מורכבות יותר של פינוי רהיטים ומכשירי חשמל".

בשבועות הראשונים עסקו חברי הצוות במגוון רחב של פעולות. בין היתר הם סייעו באיטום בתים שנותרו פרוצים, ובחילוץ ארכיון הוידאו של קיבוץ בארי שהיה נעול בתוך מחסן-כספת שדלתו נפגעה בהתקפת המחבלים, והייתה סכנה שהבניין ממולכד. פעילות נוספת של אנשי הצוות הייתה נקיון בתים שנפגעו ושנותרו בהם שרידי הקרבות העקובים מדם. מגוון המשימות לא הפסיק להתרחב מאז – שינוע של אופניים לאתרי המגורים הזמניים עבור ילדים שפונו מבתיהם, שיקום גינות לתושבים שחוזרים לבתיהם, פינוי פסלים שנמצאים בסכנה, עבודות בינוי ושיקום בבתי מגורים ובמבני ציבור, ועוד ועוד.

היקף הדרישות הלך ועלה, ויורם התחיל לגייס מתנדבים נוספים עם טנדרים. זמן קצר לאחר תחילת הפעילות החלו להצטרף לגרעין המייסד צעירים רבים ממושב יודפת, מחברת אפל (שבה עובד אחד מבניו של יורם), חברת קלא ועוד מתנדבים רבים מרחבי הארץ ששמעו על הפעילות הענפה. "הכנסתי את היד לכיס, קניתי כמה נגררים ומשאית חדשה שמשרתת אותנו", מספר יורם. "אצלנו מודדים את המתנדבים לפי גודל ה'תפוח' הגורר בטנדר והעגלה שיש לו", הוא מוסיף בחיוך.

לאורך השבוע הבקשות מהתושבים מגיעות לצוות, מרוכזות בטבלת אקסל מפורטת שבה מצוינות נקודות האיסוף והפריקה, אנשי קשר, והפריטים שיש להוביל. מדי שבוע המאמץ העיקרי ממוקד לשעות הבוקר והצהריים של יום שישי. כל כניסה לשטח מתואמת מול הצבא שכבר למד להכיר את פעילות הצוות והמתנדבים.

"המדינה על הפנים", קובל יורם, "המדינה הייתה צריכה לתת לכל אחד מהמפונים איזה תלוש ולהגיד לו – 'מגיעות לך 10 הובלות ציוד מהבית'. אנשים נשארו בלי בגדים, בלי ריהוט, בלי כלום. המדינה מתנהלת באיטיות, בשלומיאליות ובקמצנות. המדינה הייתה צריכה לשלם על ההובלות האלה. אנחנו ממלאים חור ענק, ואנחנו לא יכולים להגיד 'לא'".