"אתם מובילים את מלחמת האזרחים ושולחים מיליציות להסתער על בסיסי צה"ל" – לוחמי כיפור 73' הגיעו לקבלת שבת ב"סלון הדמוקרטיה" מול ביתו של ח"כ יולי אדלשטיין, יו"ר ועדת החוץ והביטחון. צפו בנאומים.
אנחנו, לוחמי כיפור 73' התכנסנו היום (9.8.2024) ב"סלון הדמוקרטיה" הצמוד לביתו של ח"כ יולי אדלשטיין, כדי להשמיע לו את דברנו.
ימים אחדים לאחר שהוזמנו לועדת החוץ והביטחון שבראשה עומד ח"כ אדלשטיין, ערכנו קבלת שבת בסמוך לביתו בהרצליה והשמענו לו את הדברים שלא ניתן לנו להשמיע בדיוני הועדה.
מפקד תחנת משטרת חדרה נחקר במח"ש בחשד לשימוש לרעה בכוח המשרה, בתקיפה, ובשיבוש חקירה. אנחנו, לוחמי כיפור 73' לעולם לא נוותר למי שמרים את ידו על אזרחים שומרי חוק, על חופש הביטוי ועל הדמוקרטיה.
מפקד משטרת חדרה, סנ"צ עמית פולק, שנהג בנו באלימות קיצונית ללא כל סיבה ופגע ביחד עם שוטריו בכמה מחברינו, נחקר במח"ש (יום שני 5.8) בחשדות חמורים ונדרש לתת הסברים. פולק חשוד בשימוש לרעה בכוח המשרה, בתקיפה, ובשיבוש חקירה.
בשבועות האחרונים הוגשו למח"ש תלונות מפורטות אודות אירוע התקיפה של לוחמי כיפור 73' שמי עטר, אליעזר בריליאנט וקובי סיוון – אירועים שהובלו בידי סנ"צ פולק בעת שהתכנסנו בביתו של שמי עטר בקיסריה.
יורם עוזיאל שמע שהצבא מחפש נהגים עם רישיון לרכב כבד כדי להחליף חיילים שיצאו לריענון אחרי חודשים של לחימה. הוא התנדב להתגייס אבל לא קיבל תשובות. רגע אחרי שנחת בחו"ל לחופשה – הגיעה ההודעה והוא חזר מייד לארץ ונכנס לעומק הרצועה. זה סיפורו.
חברנו יורם עוזיאל עלה על מדים והתנדב לשבוע מילואים בגזרת עזה וציר נצרים. זה סיפורו, בגוף ראשון:
התגייסתי בעקבות חבר מג״ד שזכר שיש לי רישיון לנהוג על רכב משא כבד. הוא שאל אם אוכל להגיע לשבוע להחליף נהגים שהרבה זמן לא ראו בית. השירות הוא ביחידת ניוד שאחראית על הכנסת כוחות, ציוד, תחמושת, כל דבר שצריך בפנים, כולל חילוץ פצועים והוצאת עצורים מאזורי הקרבות.
אמרתי כן.
השליש התקשר.
שמע את הגיל, ושאני לוחם יום כיפור. אמר "טוב, צריך בדיקת לב במאמץ". עשיתי. עוד כמה בדיקות גם ביקש. עשיתי.
חלפו כמה ימים, הוא לא חזר אליי. אמרתי לעצמי שהפרשיה כנראה נסגרה, וטסתי לחו"ל לחופשה.
הגעתי לדרום צרפת. אני יוצא מהמטוס, נושם את אוויר הריביירה. הרשת עולה, הנייד מתעורר ואני מקבל ווטסאפ – "יש צוו גיוס, מתי אתה מגיע?"
התקשרתי לסוכן הנסיעות. ישנה טיסה רק מפריז בחצות. מצאתי רכבת לפריז בקושי. נחתתי בארץ למחרת בבוקר והגעתי לדרום.
תהליך חיול מהיר. התחנה הבאה – מוצב פאגה.
שואלים אותי אם אני יודע לנהוג במשאית ענקית. בודאי. אבל המשאית לא מניעה.
צריך לדעת כמה דברים חשובים.
יורם על המשאית ברצועת עזה
בלילה עם אמצעי ראיית לילה נוהג בהאמר ובמשאית. עם 10 טון חומר לא נעים (אל תגלו לסוכן הביטוח שלי).
חוויות רבות בשבוע. החיילים הצעירים מתפלאים – "מה עושה כאן לוחם מיום כיפור?" אני לא מסביר הרבה, אולי בהשפעת המראות מניר עוז כפר עזה ובארי.
נהיגות לילה קשות וארוכות עם אבק ואמצעי ראיית לילה, הסתדרתי. אבל זו משימה קשה. נוסעים מהר, צמוד, הנהגים חייבים אמון אחד בשני. מספיק שהראשון יורד לתעלה – וכל הטור אחריו. בדרך סכנת צלפים, מטענים ומארבים.
לילה אחד נכנסנו עמוק לעיר, היינו צריכים לסייע בחילוץ 2 מפלצות D-9. טנקים איבטחו את האזור באש לכל עבר – צרורות ארוכים במשך שעות.
הייתי עם אמצעי ראייה על העיניים. הובלנו את נהג ה D-9 לכלי שישמש לחלץ את השניים התקועים. התנדבתי ללוות אותו על הכלי עצמו. לכוון אותו ליציאה מחניון קטן בין בתים גבוהים.
החיילים אבטחו סביבנו. הנענו את הכלי ובקושי רב בחשכה מוחלטת נסענו לכיוון הכלים התקועים בתוך שכונה בדרום העיר עזה. חולפים סנטימטרים בודדים בין קירות בתים וקירות רעועים לדפנות הטנקים.
באחד הכלים התקועים מצאתי פיתרון הידראולי שאפשר להרים את הכף הקדמית של ה D-9 למרות שהמערכת ההידראולית הייתה מושבתת. הוא החל בנסיעה איטית החוצה כשרכב סיור מוביל אותו.
הכלי השני היה מושבת תמסורת, ולכן היה צורך לפרק חלק ממערכת ההנעה כדי לאפשר את הגרירה. תחת אבטחת הטנקים היורים פירקנו את מה שצריך כדי לאפשר גרירה.
השעות חלפו וכולם מסביב היו לחוצים לסיים לפני האור – השעה שבה צלפי האויב מגיחים מחוריהם לחפש מטרות.
התחלנו גרירה איטית. הייתי חייב לעמוד בחוץ כדי לכוון הנהג שבעצם ישב ליד מוטות ההיגוי בלי לראות דבר. לאורך החילוץ ליווה אותנו טנק, ובתוכו קצין שעבד איתנו מאוד קשה ונפצע לא קל בכף ידו משרשרת הגרירה.
לא שמנו לב שה D-9 הנגרר התנתק מאיתנו ונסענו בלעדיו כשעה יקרה. "איבדתם את ה D-9" אומר בקשר הקצין – וכל האוגדה שומעת. אני שובר את מילות הקוד בקשר, ומסנן "חרא, מסתובבים". ואכן למרות שעולה כמעט האור, חזרנו אחורה לתוך רחובות שכונת רימל. מצאנו הכלי האבוד ממתין מבויש. התחברנו וחזרנו לגרור לאט לאט את ה D-9 הסרבן.
אור ראשון עולה על עזה – צילום מתוך ה-D9
האור עלה.
הדלת המשוריינת של הכלי הייתה פתוחה כדי שנוכל לכוון את מסלול הנסיעה ולראות את הכלי הנגרר. מדי פעם נאלצנו לעצור כאשר שרשרת הגרירה ניתקה. הקצין הטנקיסט ואני נאלצנו להתעלם מסכנת הצלפים. וכל פעם, דקות ארוכות בחוץ, חיברנו את שרשרת הגרירה.
הקצין חיבק אותי בחום בבוקר ואמר: "בלעדיך לא היינו מצליחים". התברר שהוא הסמח״ט של החטיבה שלנו שבכל אותן שעות עבד כאיש צוות למרות פציעה קשה בכף היד, וסכנת החשיפה לצלפים וטילים לאור היום.
נהג ה D-9 אמר לי בבוקר בהתרגשות "אתה היית העיניים שלי בלילה הארוך הזה".
מבצע חילוץ 2 כלים D-9
חוויה מרתקת עברנו יחד מספר אנשים בלילה הארוך והמתוח הזה בשכונת רימל.
אירוע שהוא רק חלק קטנטן במלחמה הגדולה והארוכה הזו.
משטרת חדרה שוב ניסתה לחבל בפעילות המחאה שלנו, אך לבסוף יסדנו את מ.ק. 710 מאחורי ביתו של האשם מקיסריה ורעייתו המשובשת. הציבור הרחב מוזמן.
תקענו יתד, הקמנו אוהל, וביום חמישי 20.6.2024 יסדנו את מ.ק. 710 – מחנה קבע (לתקופה הקרובה) מאחורי ביתו של האשם מקיסריה ורעייתו המשובשת.
צוות ההקמה הראשוני עובד בשטח
הקמת המחנה הייתה חלק משבוע "העלאת הילוך" במחאה של כלל הארגונים בדרישה לפיזור מיידי של הכנסת, הליכה לבחירות, והחזרת החטופים. את ממשלת החורבן יש להוריד מכיסאה מהר ככל שניתן על מנת שנוכל להכניס את מדינת ישראל שאנחנו כל כך אוהבים להליך שיקום ארוך.
המחנה שהקמנו היה כוח החלוץ להפגנת ענק בהשתתפות אלפים רבים של מפגינים שהרעידו את קיסריה בצעקות "אתה הראש אתה אשם" במשך שעות ארוכות. האנרגיות היו עוצמתיות ביותר, ולרגעים נדמה היה שהחולות שמאחורי בית הנאשם לא יצליחו להכיל את הנחיל האנושי שלא הפסיק לזרום למקום.
חברינו הרמטכ"לים לשעבר משה בוגי יעלון ודני חלוץ – מראשוני המבקרים במחנה
המשטרה שוב ניסתה לחבל בחופש המחאה
מוקדם יותר קיבלנו איתות משמעותי למידת הלחץ של האשם ושל רעייתו המשובשת כאשר נאלצנו להתמודד עם נסיונות חוזרים ונשנים של משטרת חדרה לסכל את הפעילות בחולות קיסריה ולחבל בהקמת מ.ק. 710.
בשעות הבוקר, כאשר המשאית שהובילה את הטנקים שלנו הגיעה לכניסה לקיסריה ציפה לנו "מארב" משטרתי. השוטרים עצרו את המשאית, מנעו ממנה להמשיך בנסיעה והכריחו את הנהג להגיע לחצר משטרת חדרה כדי שהמשאית תעבור בדיקה בידי בוחן משטרתי.
מוביל הטנקים שלנו "שבוי" בחצר משטרת חדרה
המשאית שלנו נלקחה אחר-כבוד לחצר תחנת המשטרה, הבוחן המשטרתי לקח את הזמן ובדק אותה בעצלתיים והעלה טענות מטענות שונות. הנהג אף עוכב לחקירה קצרה. בסופו של דבר הוא שוחרר אבל המשאית ואיתה הטנקים שלנו אולצו להישאר במשטרת חדרה. המשטרה פגעה בכך באופן קשה בחירויות יסוד – חופש התנועה וחופש הביטוי וההפגנה.
אבל בכך לא נגמרה ההתנכלות המאורגנת מצד משטרת ישראל – התנכלות שאין לנו ספק שמתחילה ב"הוראה מגבוה" ממי שהמחאה מאוד מאוד מפריעה לו ולשלוות הנפש של משפחתו. על מנת שנוכל לשהות בשטח במשך כמה ימים הבאנו לקיסריה נגרר עם מקלחות שדה מאובזרות, אותן מקלחות שצוותי מתנדבים מטעמנו עמלו וטרחו לבנות אותן לרווחת החיילים בצפון ובדרום במהלך חודשי המלחמה.
גם הנגרר עם מקלחות השטח עוכב בידי המשטרה
השוטרים הבחינו בנגרר שהוביל את המקלחות ואז החלה מסכת התנכלות נוספת. למרות שהנגרר היה תקני לחלוטין השוטרים אסרו עלינו לנסוע איתו ברחובות קיסריה. בעוד אנחנו נוסעים לכיוון שדות ים על מנת לחנות שם את הנגרר – הופיעו שוב השוטרים וכפו עלינו להביא את הנגרר לחצר משטרת חדרה לטובת – ניחשתם נכון – בדיקה בידי בוחן רכב משטרתי.
הסאגה חזרה על עצמה – שוב נאלצנו להעביר את הציוד התקני שלנו בבדיקה קטנונית ומיותרת, כאילו תמו מקרים שמחייבים אכיפה משטרתית בכבישי המדינה. ושוב המשטרה החליטה להשאיר את הנגרר בחצר תחנת המשטרה ולהותיר אותנו בציוד חסר.
באופן תמוה, משטרת חדרה עדיין לא הפנימה את מידת הנחישות של חברי הקבוצה. סמוך לשעה 16:00 התכנסנו בנקודה קרובה לשטח המחנה המיועד והתחלנו להוריד את הציוד לשטח. תוך זמן קצר הוקמו שמשיות, ולאחריהן סככת גזיבו, ואז סככת צל גדולה – ממש "בחצר האחורית" של בית האשם, מאחורי מחסומי הלחץ (וההיסטריה).
אלפי מפגינים הציפו את השטח והרעידו את קיסריה בקריאות "אתה הראש אתה אשם"
כעבור כשעה התחילו לזרום למקום מפגינים, והזרם לא פסק לרגע עד עמוק לתוך שעות החשיכה.
המחנה שהקמנו יאויש בידי חברי הקבוצה ופעילים נוספים, ואנחנו מזמינים את הציבור הרחב להצטרף אלינו – מי באוהל, מי בשמשייה, ומי בשקי שינה – ולהיות שותפים למחאה חווייתית שכמותה לא ראו החולות בקיסריה.
הפסל חיים פרי ז"ל נהרג בעת שהיה שבוי בעזה. טרם שנודע על מותו – הצוות הצפוני, שסייע בהובלת אחד מפסליו, השאיר לו מסר של תקווה לצד הפסל.
בימים האחרונים שמענו בצער גדול על מותו בשבי של חיים פרי ז"ל, ביחד עם יורם מצגר, עמירם קופר ונדב פופלוול זכרם לברכה – כולם חברי קהילת ניר עוז שנחטפו לרצועת עזה בידי ארגון הטרור הרצחני חמאס באסון 7.10.
חיים, שהיה אומן ופסל, השאיר אחריו אוצרות תרבות רבים, ול"צוות הצפוני" של לוחמי כיפור היה את הכבוד לסייע בהצגת אחד מפסליו בתערוכה בהרצליה.
כמה שבועות לאחר תחילת המלחמה התקבלה ב"צוות הצפוני" פנייה ייחודית – אוצרת תערוכה בהרצליה ביקשה למצוא דרך להביא לתערוכה את פסל "הצייד" של חיים פרי שניצב במתחם "הבית הלבן" שבין ניר עוז ונירים. האזור המדובר נמצא תחת איום ירי והגישה אליו הייתה אסורה באותם ימים, אלא באישור מיוחד.
פסל "הצייד" של חיים פרי ז"ל
מתנדבי "הצוות הצפוני", שמגיעים ליישובי העוטף מדי-שבוע על מנת לסייע לתושבים בהובלת ציוד, הרימו את הכפפה והודיעו שהם לוקחים את המשימה עליהם. הפסל חולץ מהאזור המאוים אך במהלך ההובלה התברר כי הוא ניזוק ואחת מנקודות הריתוך שלו נשברה.
התחייבנו בפני אוצרת התערוכה שנדאג לשיקום הפסל, וכך היה. באמצעות אחד ממתנדבי הקבוצה נוצר קשר עם אומן תל-אביבי בשם אפולו, שתיקן את הפסל והשיב אותו למצבו הראשוני. הפסל הוצג בתערוכה ומשך תשומת לב רבה.
פסל "הצייד" בתערוכה בהרצליה
בסיומה של התערוכה מתנדבי "הצוות הצפוני" נרתמו להשיב את הפסל למקומו, כפי שמספר רועי עוזיאל: "לקחנו את הפסל, שכבר היה במצב רעוע. השגנו באמצעות מתנדבים בול עץ חדש מאקליפטוס, והחלפנו את הבסיס שעליו עמד הפסל. החזרנו את הפסל למקומו, השארנו שם אפילו את בול העץ המקורי כדי שחיים יוכל להחזירו אם יחליט שזה נכון יותר לפסל".
חברי הצוות הצפוני שהחזירו את הפסל טרם שנודע על מותו של חיים פרי
"השארתי לחיים פתק מנוילן", מספר רועי, "כתבתי לו מי אנחנו והשארתי מספר טלפון. כתבתי שנשמח להיפגש ולהתנצל על מה שקרה לפסל שקצת נשבר בעת שהובלנו אותו. קיוויתי מאוד שחיים יחזור, ימצא את הפתק, ונזכה להיפגש ולספר לו את השתלשלות האירועים סביב הפסל. כיום אני מבין שחיים כבר לא יחזור. אני רק יכול להשתתף בצער המשפחה ולקוות שכל החטופים יחזרו בקרוב".
טקס יום הזיכרון לזכרם של 1,500 נרצחות ונרצחים באסון 7.10.23 . הטקס נערך יום לפני יום הזיכרון ליד ביתו בקיסריה של האשם – בנימין נתניהו.
יום לפני ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה התכנסנו לטקס מיוחד לזכרם של למעלה מ-1,500 הרוגים ונרצחים בהתקפת הטרור הנפשעת של 7.10.2023. את הטקס ערכנו בחצר האחורית של בית האשם בקיסריה – והדברים הנוקבים והכואבים שנאמרו במהלכו הדהדו בעוצמה למרחקים ונשמעו היטב.
אלפי המשתתפים הגיעו לשטח בחולות קיסריה שבו נערך הטקס כשהם נושאים 1,500 לפידי אור. הטקס נפתח בהשמעת הקלטות מצמררות בזמן-אמת של זעקות האזרחים בעוטף עזה לעזרה – שבוששה להגיע. לאחר מכן הדגל שהתנוסס מעל הטנק שלנו הורד לחצי התורן בידי האם והבת השכולה יעל אלון, והוקרא נוסח מיוחד של "יזכור" בידי השחקן דרור קרן. הטקס נכתב ונבנה ביחד עם חברנו, היוצר והבמאי בני ברבש, שגם הנחה אותו. בארגון הטקס סייעו והיו שותפים חברינו הפעילים ממוקד ההפגנות בקיסריה.
קיסריה
"אתה הראש, אתה אשם"
טקס הזכרון והפגנת זעם בהובלת מוקד קיסריה ולוחמי כיפור
—
צילום: יונתן פרי pic.twitter.com/EEbxobk5XB
— Or-ly Barlev 🎗 אור-לי ברלב (@orlybarlev) May 11, 2024
(צילום רחפן: יונתן פרי)
בטקס נאמו מעל הטנק שלנו –
יעל אלון, ששכלה את אביה, יצחק בר שדה קלרפלד ז"ל במלחמת יום הכיפורים ואת בנה, סגן דור שדה ז"ל, בקרב לטיהור כפר עזה ממחבלים.
יעקב גודו, ששכל את בנו תום ז"ל שנרצח בביתו בכיסופים כשהוא מגונן על משפחתו בעת שהסתגרו בממ"ד.
סא"ל במיל' איל יפה, ממובילי קבוצת "לוחמי כיפור 73'".
מנחה הטקס – הבמאי והיוצר בני ברבש
צפו בנאומים שנישאו מעל הטנק במהלך הטקס:
(צילום הנאומים: בני משי)
תפילת "יזכור" שהוקרנה בטקס (מקריא: דרור קרן)
אנחנו מבקשים להודות לכל האנשים הטובים שתרמו וסייעו לקיומו של הטקס, בהם תושבי קיסריה הרבים, הנגנים, הצלמים וחברינו בקיבוץ שדות-ים.
רגע לפני יום הזיכרון אנחנו מחבקים את משפחות הנרצחים והנופלים ומשתתפים בכאבן העמוק. אנחנו מכירים את האובדן הקשה מקרוב – איבדנו בני משפחה, חברים, אחים, בשדות הקרב והתופת של 1973, ואנחנו כואבים את לכתם מדי יום, מדי שעה.
נמשיך להילחם על דמותה של הדמוקרטיה במדינת ישראל. זה הציווי של הנופלים עבורנו. נזכור אותם לעד, ולעולם לא נוותר.
מדי שבוע יורדים מתנדבים מ"הצוות הצפוני" של לוחמי כיפור לסייע במגוון משימות לתושבי העוטף. זה התחיל מיוזמה מקומית והתפתח לאופרציה משוכללת שלא עוצרת לרגע, גם חודשים ארוכים אחרי אסון 7.10
צי של טנדרים ואמצעי הובלה, הרבה נחישות ורצון לסייע – יורם עוזיאל מעולם לא תיכנן להקים אופרציה כל כך גדולה. יורם, תושב יודפת שלחם במלחמת יום הכיפורים, עשה קריירה ענפה בת כמה עשורים כמהנדס ואיש טכנולוגיה. פעילות הצוות הצפוני התחילה מהצורך הדחוף לסייע שיורם הרגיש מייד לאחר אסון 7.10. "בשבעה באוקטובר אני והבנים שלי תהינו מה לעשות", מספר יורם, "כמו כל הגנרלים לא באמת הבנו את המצב אבל ירדנו דרומה ביום ראשון לפנות בוקר עם נשק אישי והספקנו להשתתף ולסייע בחילוץ תושבים בשדרות ובאופקים, וסייענו לחפש נעדרים באזור שבו היה אירוע ה'נובה'".
יורם עוזיאל מפעיל את הצוותים בשטח
"היינו בעוטף לאורך השבוע הראשון, סייענו בחילוץ אנשים ובשמירה על ישובים. באחד הקיבוצים שפונו מאוד שמחו כשהגענו מכיוון שהיינו היחידים עם נשק. לצדנו שמרו קיבוצניק עם סכין וקיבוצניק עם גרזן – עד כדי כך המצב היה מגוחך. הבנו שהעוטף במצוקה ענקית".
"גלי מימון, איש אור הנר, הבין את המצוקה וקישר אותנו למשימות ראשונות בבארי ובישובים נוספים באזור – ומאז אנחנו מגיעים לדרום בכל יום שישי לסייע", מספר יורם.
"זה התחיל בפנייה שקיבלנו מתושבת כפר עזה שבעלה נהרג בקרבות עם המחבלים. לקחנו אותה מהמלון בשפיים ונסענו איתה לכפר עזה כדי לעזור לה לפנות דברים אישיים מהבית – כל זה בימים שהאזור כולו נמצא תחת ירי מרגמות". מהר מאוד השמועה על הצוות עשתה לה כנפיים בין התושבים המפונים, הוקמו קבוצות וואטסאפ ייעודיות, וזרם הבקשות לסיוע התגבר משבוע לשבוע. "בהתחלה היינו מגיעים לבתים ומוציאים ארנק, כלי רחצה, פריטי לבוש, ועוד פריטים קטנים – ואז זה הלך וגדל למשימות מורכבות יותר של פינוי רהיטים ומכשירי חשמל".
חילוץ ציוד מבית בכפר עזה לאחר הטבח
בשבועות הראשונים עסקו חברי הצוות במגוון רחב של פעולות. בין היתר הם סייעו באיטום בתים שנותרו פרוצים, ובחילוץ ארכיון הוידאו של קיבוץ בארי שהיה נעול בתוך מחסן-כספת שדלתו נפגעה בהתקפת המחבלים, והייתה סכנה שהבניין ממולכד. פעילות נוספת של אנשי הצוות הייתה נקיון בתים שנפגעו ושנותרו בהם שרידי הקרבות העקובים מדם. מגוון המשימות לא הפסיק להתרחב מאז – שינוע של אופניים לאתרי המגורים הזמניים עבור ילדים שפונו מבתיהם, שיקום גינות לתושבים שחוזרים לבתיהם, פינוי פסלים שנמצאים בסכנה, עבודות בינוי ושיקום בבתי מגורים ובמבני ציבור, ועוד ועוד.
היקף הדרישות הלך ועלה, ויורם התחיל לגייס מתנדבים נוספים עם טנדרים. זמן קצר לאחר תחילת הפעילות החלו להצטרף לגרעין המייסד צעירים רבים ממושב יודפת, מחברת אפל (שבה עובד אחד מבניו של יורם), חברת קלא ועוד מתנדבים רבים מרחבי הארץ ששמעו על הפעילות הענפה. "הכנסתי את היד לכיס, קניתי כמה נגררים ומשאית חדשה שמשרתת אותנו", מספר יורם. "אצלנו מודדים את המתנדבים לפי גודל ה'תפוח' הגורר בטנדר והעגלה שיש לו", הוא מוסיף בחיוך.
הצוות בכפר עזה בימים הראשונים לפעילות
לאורך השבוע הבקשות מהתושבים מגיעות לצוות, מרוכזות בטבלת אקסל מפורטת שבה מצוינות נקודות האיסוף והפריקה, אנשי קשר, והפריטים שיש להוביל. מדי שבוע המאמץ העיקרי ממוקד לשעות הבוקר והצהריים של יום שישי. כל כניסה לשטח מתואמת מול הצבא שכבר למד להכיר את פעילות הצוות והמתנדבים.
"המדינה על הפנים", קובל יורם, "המדינה הייתה צריכה לתת לכל אחד מהמפונים איזה תלוש ולהגיד לו – 'מגיעות לך 10 הובלות ציוד מהבית'. אנשים נשארו בלי בגדים, בלי ריהוט, בלי כלום. המדינה מתנהלת באיטיות, בשלומיאליות ובקמצנות. המדינה הייתה צריכה לשלם על ההובלות האלה. אנחנו ממלאים חור ענק, ואנחנו לא יכולים להגיד 'לא'".
אנחנו, לוחמי כיפור 73', התרענו, הזהרנו, ראינו במשך חודשים את האסון המתרגש עלינו כמדינה וכעם. הראש האשם לא הקשיב, שותפיו לקואליציה אטמו את אוזניהם. 50 שנה אחרי שבלמנו בגופנו את צבאות סוריה ומצרים – כך הגענו לטבח 7 באוקטובר.
הצטרפו למאבק
