הצטרפו למאבק
ושוב נזכיר למשטרת בן-גביר שאיבדה כיוון ודרך: לוחמים אמיתיים שבלמו בגופם וברוחם את צבאות ערב ב-1973 יודעים להילחם גם אל מול התנכלויות עברייניות של המשטרה, ובכל מקום שנבחר. רק התחלנו.
צפו בסרטון עם הרבה תקווה. יוצרת הסרט: חן לאופולד
תקציר הפרשה:
הטנקים שוחררו לחופשי; בוחן משטרתי קבע: ה"ליקויים" לא היו ולא נבראו
שופט הורה לשחרר את הטנקים שלנו, המשטרה השחיתה את המשאית
משטרת חדרה מתנכלת למחאה: הטנקים שלנו תקועים אצלה ללא סיבה
למרות התנכלות המשטרה – הקמנו את מ.ק. 710 מאחורי בית האשם בקיסריה
לחצו כאן >> לסרטונים נוספים בטוויטר של "תקווה"
ושוב נזכיר למשטרת בן-גביר שאיבדה כיוון ודרך: לוחמים אמיתיים שבלמו בגופם וברוחם את צבאות ערב ב-1973 יודעים להילחם גם ללא טנקים אם הדבר נדרש, וגם אל מול התנכלויות עברייניות של המשטרה, ובכל מקום שנבחר. רק התחלנו.
בשעת צהריים (7.7.2024) במלאות 9 חודשים בדיוק למלחמה הנוראית ולתקופת ההפקרה שסופה עדיין לא נראה באופק, הגענו עם הטנק שלנו קרוב-קרוב לביתו של האשם ברחוב הדר בקיסריה.
הטנק שלנו, ועליו מערכת ההגברה ושלטי "אתה הראש אתה אשם", נכנס לרחוב ונעמד מול המחסום ומול המאבטחים ששומרים על האשם שחלילה לא יבוא במגע עם קהל שמבקש להשמיע את קולו על המחדל וההפקרה שמלווים אותנו מאז אותו בוקר ארור.
אנחנו יודעים היטב שמיצג הטנק שלנו מכניס ללחץ גדול שני דיירים ברחוב הדר בקיסריה. אנחנו מכירים היטב את הלחצים האדירים שמופעלים על משטרת חדרה בצל אותם חששות חולניים, ואנחנו מכירים מקרוב את הפעולות העברייניות של שוטרי תחנת חדרה ומפקדיהם.
הביקור המיוחד בקיסריה היה הפעם הראשונה שהטנק שלנו חזר ל"גזרת חדרה" אחרי הסאגה ההזויה שעברנו מול משטרת חדרה ושורת ההתנכלויות הבלתי-חוקיות מצד משטרת ישראל. כזכור, שופט הכריע שאין כל מניעה להגיע עם הטנק לפעולות מחאה גם בתוככי קיסריה, בניגוד לתמונת המצב השקרית שהמשטרה הציגה בבית המשפט.
רגע לפני שיצאנו לרחוב הדר התכנסנו למפגש לוחמים אצל חברנו שמי עטר, תושב קיסריה, אחינו לנשק במלחמת יום כיפור ולוחם עז-רוח במחאה נגד האשם וממשלת החורבן. כזכור, בפעם הקודמת שבה הגענו עם הטנק לחניית ביתו של שמי האירוע הסתיים באלימות קשה מצד המשטרה ובמעצר שלושה מחברי הקבוצה. הפעם, אחרי שבית המשפט הבהיר למשטרה את גבולות המותר והאסור, ההתכנסות הסתיימה ללא אירועים חריגים.
באורח פלא, למרות טענות המשטרה שהטנק "מעורר בהלה" בקרב תושבים בקיסריה – מתחילתו של הביקור המיוחד ועד סופו לא נצפה ולו שוטר אחד בסביבת הטנק. אפשר להסיק מכך הרבה על שיקוליהם של המפקדים בתחנת חדרה.
פעולת הטנק בקיסריה הייתה אחד משיאיו של יום המחאה שלנו, יום שהתחיל בשעת בוקר מוקדמת עם "השכמה רועשת" לשר הביטחון נטול-הביטחון יואב גלנט, סמוך לאחוזתו במושב עמיקם. עמדנו שם עם הטנק במשך כחצי שעה, לצד אימהות ללוחמים מארגון "אימהות בחזית" וקראנו לגלנט לקחת אחריות, לגלות אומץ, ולהפיל את הממשלה הגרועה שלוקחת אותנו לדשדוש בלתי-נגמר בעזה ולחורבן, בעוד שהצפון הולך ומתחמם לקראת עימות צבאי נרחב.
הבוקר (7.7.2024) במלאות 9 חודשים בדיוק למלחמה הנוראית ולתקופת ההפקרה שסופה עדיין לא נראה באופק, השתתפנו בפעולות המחאה והשיבוש שעליהן הכריזו ארגוני המחאה.
התכנון היה מוקפד – בשעה 6:00 הגענו לשטחי כינוס, בדיוק שרק לוחמים מנוסים מכירים. כמה דקות לפני 6:29 יצאנו לדרך והכוח התפצל ל-2 – קבוצת "אימהות בחזית" הגיעו ככוח רגלי קרוב-קרוב לאחוזה הגדולה של שר הביטחון, ואנחנו התייצבנו עם הטנק בעמדה שולטת (אקוסטית) סמוך ל"הר העגול" מול בית גלנט.
עמדנו שם במשך כחצי שעה, וקראנו לגלנט לקחת אחריות, לגלות אומץ, ולהפיל את הממשלה הגרועה שלוקחת אותנו לדשדוש בלתי-נגמר בעזה ולחורבן, בעוד שהצפון הולך ומתחמם לקראת עימות צבאי נרחב.
זו הפעם הראשונה שהטנק שלנו מופיע ב"גזרת חדרה" אחרי הסאגה ההזויה שעברנו מול משטרת חדרה. אמש עוד הספקנו להתייצב איתו מול מצודת זאב בת"א וברחוב קפלן ליד הקריה.
שר הביטחון, שבמשמרת שלו נהרגו 679 לוחמות ולוחמים ב-9 חודשים של מלחמה ללא יעדים או אסטרטגיה ברורה, חייב לפעול להליכה מיידית לבחירות.
שר הביטחון, שבמשמרת שלו התרחש האסון הגדול ביותר לעם היהודי מאז השואה, לא יכול להמשיך להיות עלה תאנה בממשלת חורבן ולספר לעצמו שהוא מציל אותנו מהשרים המופקרים שיושבים בממשלה.
שר הביטחון, שבמשמרת שלו נהרגו 679 לוחמות ולוחמים ב-9 חודשים של מלחמה ללא יעדים או אסטרטגיה ברורה, לא יכול להמשיך עם קומבינות פוליטיות שמכבידות את הנטל על אנשי המילואים והחיילים הסדירים שכורעים תחת המשימות האינסופיות בשתי חזיתות בוערות.
שר הביטחון, בחסות אבטחה בהיקף אדיר ומגוחך – יצא מביתו בשעה 7:10 ונמלט בנסיעה מהירה. אין לו פנאי או עמוד שידרה לעמוד מול לוחמי כיפור 73' ואימהות של לוחמים שכבר 9 חודשים לא עוצמות עין בלילה מחשש לבנותיהן ובניהן שנשלחים לחזית בידי ממשלה מופקרת.
אנחנו שמחים לעדכן שלאחר מאבק של כ-10 ימים שוחררו בראשית השבוע (30.6.2024) שני דגמי הטנקים שלנו ממשטרת חדרה שהחזיקה בהם שלא כדין בניסיון לסכל את חופש הביטוי וההפגנה של לוחמי כיפור 73'.
באורח פלא, השלט והמפתח של המשאית שהמשטרה "איבדה" נמצאו לפתע בשקית הראיות בתיק החקירה שבמשטרת חדרה. בנוסף לכך, בוחן רכב מומחה מטעמנו שהובא לבדוק את המשאית קבע שאין כל ליקוי בטנקים או במשאית שהמשטרה החזיקה שלא כדין.
בוחן משטרתי אישר את הממצאים של הבוחן מטעמנו, ביטל את הסנקציות שהושתו על המשאית ומנעו את יציאתה לתנועה בכבישים, ולמעשה קבע שכל ההמצאות והתירוצים של המשטרה לא היו ולא נבראו. בשורה התחתונה – מדובר בהתנכלות עם ניחוח עברייני, על לא עוול בכפנו.
עוד התברר שהשימוש הפושע והפוחז של השוטרים במשאית בזמן שהוחזקה בחצר משטרת חדרה גרם לתקלות מכניות, והיא נדרשת כעת לתיקונים במוסך. כזכור, המשאית ספגה פגיעות חיצוניות והושחתה בכיתוב משטרתי בצבע שאינו נמחק. אומדן הנזק לבעלי המשאית בכל יום שהייתה תקועה במשטרה הוא כעשרת אלפים ₪.
עורכי הדין של מערך העצורים שמלווים אותנו מרכזים כעת את כל הדו"חות והתיעוד של המקרה המוזר, ובכוונתנו לפעול ללא פשרות בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותנו נגד המעורבים בפרשה כדי שהתנכלויות מסוג זה לא יחזרו על עצמן, ועל מנת להשיב את הנזקים הכספיים המשמעותיים שנגרמו לנו ולבעלי המשאית בשבועיים האחרונים.
תקציר הפרשה:
שופט הורה לשחרר את הטנקים שלנו, המשטרה השחיתה את המשאית
משטרת חדרה מתנכלת למחאה: הטנקים שלנו תקועים אצלה ללא סיבה
למרות התנכלות המשטרה – הקמנו את מ.ק. 710 מאחורי בית האשם בקיסריה
ושוב נזכיר למשטרת בן-גביר שאיבדה כיוון ודרך: לוחמים אמיתיים שבלמו בגופם וברוחם את צבאות ערב ב-1973 יודעים להילחם גם ללא טנקים אם הדבר נדרש, וגם אל מול התנכלויות עברייניות של המשטרה. רק התחלנו.
הסיפור הזה הצליח להדהים אפילו אותנו, "שועלי קרבות" ותיקים שכבר ראו דבר או שניים בחייהם. נראה שאין קץ להתעמרות של משטרת ישראל באזרחים שומרי חוק ולפגיעה בחופש הביטוי והתנועה.
היום (27.6.2024) בשעות הצהריים פסק שופט בית משפט השלום בחדרה, ערן זלר, כי על המשטרה לשחרר באופן מיידי את שני טנקי הקלקר שלנו שמוחזקים בידיה שלא כדין מאז יום חמישי שעבר. כזכור, המשטרה ניסתה לסכל את פעולות המחאה שלנו באזור קיסריה ועצרה את המוביל ועליו שני דגמי הטנק.
המשטרה העלתה במהלך הדיון שורה ארוכה של טענות מופרכות שנדחו בזו אחר זו בידי השופט זלר. לבסוף, הוא הורה לשחרר את הטנקים ואת המשאית שהובילה אותם ללא דיחוי, תוך שהוא מגביל את מספר האנשים שיכולים לעלות על הטנק לחמישה – זאת, עקב טענותיה המופרכות של המשטרה בנושאי בטיחות.
עו"ד נועם משי ממערך "עוטף העצורים" שייצג אותנו בדיון קיעקע את טענות המשטרה אחת-לאחת והביא לשיחרור המיוחל. בנוסף, השופט נתן הכשר מלא לטנקים שלנו ולפעולות המחאה שלנו בקיסריה ביחד איתם.
צפו בעו"ד נועם משי מספר על הנזקים שגרמה משטרת חדרה
אבל כאן רק התחילה הסאגה שהדהימה אותנו.
אחרי פסיקת השופט מיהרנו לחצר משטרת חדרה ביחד עם בעלי המשאית, ארז הלפנד, על מנת לקבל את הרכוש שלנו. לתדהמתנו, מצאנו משאית חבוטה עם פגיעות משמעותיות – תוצאה של שימוש פוחז ועברייני של השוטרים, בנוסף לכיתובים בצבע שאינו מחיק על גבי המשאית. בנוסף לכך, השוטרים טענו ש"איבדו" את השלט שנועל את המשאית כך שלמעשה היא תקועה כעת ללא יכולת לפתוח או להניע אותה.
בנוסף להתנהלות הפושעת וחסרת האחריות, המשטרה ביטלה למעשה את רישיון הרכב בטענות שונות ובמריחות ביורוקרטיות. נאמר לנו שרק ביום ראשון יוכל בוחן רכב לסייע לנו בנושא ולאפשר המשך תנועה של המשאית מחוץ לחצר התחנה.
משטרת ישראל – במחדל ובזדון – פוגעת באופן חמור ביותר בחופש הביטוי, בחופש התנועה ובזכות הקניין של בעל המשאית ושלנו. עורכי הדין שלנו יטפלו בנושא בחומרה. על פי הערכה ראשונית בלבד – הנזקים הכספיים לבעל המשאית ולנו נאמדים בלמעלה מעשרת אלפים ₪ עבור כל יום שבו המשאית מושבתת שלא כדין.
וגם היום נזכיר למשטרת בן-גביר שאיבדה כיוון ודרך: לוחמים אמיתיים שבלמו בגופם וברוחם את צבאות ערב ב-1973 יודעים להילחם גם ללא טנקים וגם אל מול התנכלויות עברייניות של המשטרה. רק התחלנו.
משטרת חדרה ממשיכה לנסות לחבל במחאה ולחנוק את חופש הביטוי. הבוקר (23.6.2024) קיבלנו הודעה שהטנקים שלנו תקועים שם עד להודעה חדשה. את הנימוקים להחלטה המגוחכת והמקוממת לא קיבלנו, אבל ברור לנו שמישהו (או נכון יותר מישהי) בקיסריה מאוד מאוד חושש מהחרפת צעדי המחאה שלנו ושל הארגונים השותפים לנו.
לא תכבלו את הטנקים שלנו. רק התחלנו
כזכור, המשטרה – בדגש על משטרת חדרה – מנצלת כל הזדמנות להתנכל לפעילות המחאה הלא-אלימה והחוקית שלנו.
התקרית החמורה ביותר אירעה בחודש מרץ, אז נעצרו באלימות קשה שלושה מחברי הקבוצה שלנו – שמי עטר, קובי סיוון ואליעזר בריליאנט, בעת ההכנות עם הטנק לפני הפגנה בקיסריה.
"מפקד משטרת חדרה רודף אותי ומופיע לי בסיוטי הלילה" – העדויות בכנסת
ביום חמישי האחרון מישהו שוב החליט לנסות לסכל את פעילות המחאה. המשאית שלנו ועליה שני דגמי טנק נעצרה ב"מארב" משטרתי במבואות קיסריה ונלקחה לבדיקה בידי בוחן משטרתי בחצר משטרת חדרה. מאוחר יותר השוטרים עצרו ולקחו גם נגרר ועליו שתי מקלחות שדה. למה? ככה.
נהג המשאית שהוביל את הטנקים עוכב לחקירה ושוחרר בהתערבות עורכי הדין ממערך העצורים שמעניקים לנו גב משפטי חשוב מול המשטרה שלא יודעת מה לעשות מול מחאה אזרחית נחושה ולא אלימה. הבוקר שוחררה המשאית, אך הטנקים – שני דגמים מקלקר שאין בהם שום דבר לא חוקי או מסוכן – נותרו תקועים בחצר משטרת חדרה.
"משטרת האיוולת של בן גביר פוגעת בציבור במקום להגן עליו״, אמר איל יפה מלוחמי כיפור, ״משטרה של עיר שלמה עוסקת בשני דגמי טנקים מקלקר, כאילו זה הרכב הכי מסוכן בכביש״.
לפיכך, יש לנו הודעה עבור משטרת בן-גביר שאיבדה כיוון ודרך: לוחמים אמיתיים שבלמו בגופם וברוחם את צבאות ערב ב-1973 יודעים להילחם גם ללא טנקים. רק התחלנו.
איזו שבת עוברת עלינו כאן ב-מ.ק. 710 מאחורי ביתם של האשם ורעייתו המשובשת.
אנחנו מזמינים את כולכם להגיע למפגש עימנו, לוחמי כיפור 73', לשיח תיקון על בסיס מגילת העצמאות!
אנחנו עדיין כאן, קרוב קרוב לביתו של האשם שלא מקשיב לעם, ואנחנו כאן ואנחנו כאן כדי לצעוק "אתה הראש אתה אשם". די! צא מחיינו רגע לפני החורבן, ותן לנו לשקם ולבנות את מה שהרסת במדינה שאנחנו כל כך אוהבים.
הקהל הרחב מוזמן.
תקענו יתד, הקמנו אוהל, וביום חמישי 20.6.2024 יסדנו את מ.ק. 710 – מחנה קבע (לתקופה הקרובה) מאחורי ביתו של האשם מקיסריה ורעייתו המשובשת.
הקמת המחנה הייתה חלק משבוע "העלאת הילוך" במחאה של כלל הארגונים בדרישה לפיזור מיידי של הכנסת, הליכה לבחירות, והחזרת החטופים. את ממשלת החורבן יש להוריד מכיסאה מהר ככל שניתן על מנת שנוכל להכניס את מדינת ישראל שאנחנו כל כך אוהבים להליך שיקום ארוך.
המחנה שהקמנו היה כוח החלוץ להפגנת ענק בהשתתפות אלפים רבים של מפגינים שהרעידו את קיסריה בצעקות "אתה הראש אתה אשם" במשך שעות ארוכות. האנרגיות היו עוצמתיות ביותר, ולרגעים נדמה היה שהחולות שמאחורי בית הנאשם לא יצליחו להכיל את הנחיל האנושי שלא הפסיק לזרום למקום.
מוקדם יותר קיבלנו איתות משמעותי למידת הלחץ של האשם ושל רעייתו המשובשת כאשר נאלצנו להתמודד עם נסיונות חוזרים ונשנים של משטרת חדרה לסכל את הפעילות בחולות קיסריה ולחבל בהקמת מ.ק. 710.
בשעות הבוקר, כאשר המשאית שהובילה את הטנקים שלנו הגיעה לכניסה לקיסריה ציפה לנו "מארב" משטרתי. השוטרים עצרו את המשאית, מנעו ממנה להמשיך בנסיעה והכריחו את הנהג להגיע לחצר משטרת חדרה כדי שהמשאית תעבור בדיקה בידי בוחן משטרתי.
המשאית שלנו נלקחה אחר-כבוד לחצר תחנת המשטרה, הבוחן המשטרתי לקח את הזמן ובדק אותה בעצלתיים והעלה טענות מטענות שונות. הנהג אף עוכב לחקירה קצרה. בסופו של דבר הוא שוחרר אבל המשאית ואיתה הטנקים שלנו אולצו להישאר במשטרת חדרה. המשטרה פגעה בכך באופן קשה בחירויות יסוד – חופש התנועה וחופש הביטוי וההפגנה.
אבל בכך לא נגמרה ההתנכלות המאורגנת מצד משטרת ישראל – התנכלות שאין לנו ספק שמתחילה ב"הוראה מגבוה" ממי שהמחאה מאוד מאוד מפריעה לו ולשלוות הנפש של משפחתו. על מנת שנוכל לשהות בשטח במשך כמה ימים הבאנו לקיסריה נגרר עם מקלחות שדה מאובזרות, אותן מקלחות שצוותי מתנדבים מטעמנו עמלו וטרחו לבנות אותן לרווחת החיילים בצפון ובדרום במהלך חודשי המלחמה.
השוטרים הבחינו בנגרר שהוביל את המקלחות ואז החלה מסכת התנכלות נוספת. למרות שהנגרר היה תקני לחלוטין השוטרים אסרו עלינו לנסוע איתו ברחובות קיסריה. בעוד אנחנו נוסעים לכיוון שדות ים על מנת לחנות שם את הנגרר – הופיעו שוב השוטרים וכפו עלינו להביא את הנגרר לחצר משטרת חדרה לטובת – ניחשתם נכון – בדיקה בידי בוחן רכב משטרתי.
הסאגה חזרה על עצמה – שוב נאלצנו להעביר את הציוד התקני שלנו בבדיקה קטנונית ומיותרת, כאילו תמו מקרים שמחייבים אכיפה משטרתית בכבישי המדינה. ושוב המשטרה החליטה להשאיר את הנגרר בחצר תחנת המשטרה ולהותיר אותנו בציוד חסר.
באופן תמוה, משטרת חדרה עדיין לא הפנימה את מידת הנחישות של חברי הקבוצה. סמוך לשעה 16:00 התכנסנו בנקודה קרובה לשטח המחנה המיועד והתחלנו להוריד את הציוד לשטח. תוך זמן קצר הוקמו שמשיות, ולאחריהן סככת גזיבו, ואז סככת צל גדולה – ממש "בחצר האחורית" של בית האשם, מאחורי מחסומי הלחץ (וההיסטריה).
כעבור כשעה התחילו לזרום למקום מפגינים, והזרם לא פסק לרגע עד עמוק לתוך שעות החשיכה.
המחנה שהקמנו יאויש בידי חברי הקבוצה ופעילים נוספים, ואנחנו מזמינים את הציבור הרחב להצטרף אלינו – מי באוהל, מי בשמשייה, ומי בשקי שינה – ולהיות שותפים למחאה חווייתית שכמותה לא ראו החולות בקיסריה.
