"אתם מובילים את מלחמת האזרחים ושולחים מיליציות להסתער על בסיסי צה"ל" – לוחמי כיפור 73' הגיעו לקבלת שבת ב"סלון הדמוקרטיה" מול ביתו של ח"כ יולי אדלשטיין, יו"ר ועדת החוץ והביטחון. צפו בנאומים.
אנחנו, לוחמי כיפור 73' התכנסנו היום (9.8.2024) ב"סלון הדמוקרטיה" הצמוד לביתו של ח"כ יולי אדלשטיין, כדי להשמיע לו את דברנו.
ימים אחדים לאחר שהוזמנו לועדת החוץ והביטחון שבראשה עומד ח"כ אדלשטיין, ערכנו קבלת שבת בסמוך לביתו בהרצליה והשמענו לו את הדברים שלא ניתן לנו להשמיע בדיוני הועדה.
מפקד תחנת משטרת חדרה נחקר במח"ש בחשד לשימוש לרעה בכוח המשרה, בתקיפה, ובשיבוש חקירה. אנחנו, לוחמי כיפור 73' לעולם לא נוותר למי שמרים את ידו על אזרחים שומרי חוק, על חופש הביטוי ועל הדמוקרטיה.
מפקד משטרת חדרה, סנ"צ עמית פולק, שנהג בנו באלימות קיצונית ללא כל סיבה ופגע ביחד עם שוטריו בכמה מחברינו, נחקר במח"ש (יום שני 5.8) בחשדות חמורים ונדרש לתת הסברים. פולק חשוד בשימוש לרעה בכוח המשרה, בתקיפה, ובשיבוש חקירה.
בשבועות האחרונים הוגשו למח"ש תלונות מפורטות אודות אירוע התקיפה של לוחמי כיפור 73' שמי עטר, אליעזר בריליאנט וקובי סיוון – אירועים שהובלו בידי סנ"צ פולק בעת שהתכנסנו בביתו של שמי עטר בקיסריה.
יורם עוזיאל שמע שהצבא מחפש נהגים עם רישיון לרכב כבד כדי להחליף חיילים שיצאו לריענון אחרי חודשים של לחימה. הוא התנדב להתגייס אבל לא קיבל תשובות. רגע אחרי שנחת בחו"ל לחופשה – הגיעה ההודעה והוא חזר מייד לארץ ונכנס לעומק הרצועה. זה סיפורו.
חברנו יורם עוזיאל עלה על מדים והתנדב לשבוע מילואים בגזרת עזה וציר נצרים. זה סיפורו, בגוף ראשון:
התגייסתי בעקבות חבר מג״ד שזכר שיש לי רישיון לנהוג על רכב משא כבד. הוא שאל אם אוכל להגיע לשבוע להחליף נהגים שהרבה זמן לא ראו בית. השירות הוא ביחידת ניוד שאחראית על הכנסת כוחות, ציוד, תחמושת, כל דבר שצריך בפנים, כולל חילוץ פצועים והוצאת עצורים מאזורי הקרבות.
אמרתי כן.
השליש התקשר.
שמע את הגיל, ושאני לוחם יום כיפור. אמר "טוב, צריך בדיקת לב במאמץ". עשיתי. עוד כמה בדיקות גם ביקש. עשיתי.
חלפו כמה ימים, הוא לא חזר אליי. אמרתי לעצמי שהפרשיה כנראה נסגרה, וטסתי לחו"ל לחופשה.
הגעתי לדרום צרפת. אני יוצא מהמטוס, נושם את אוויר הריביירה. הרשת עולה, הנייד מתעורר ואני מקבל ווטסאפ – "יש צוו גיוס, מתי אתה מגיע?"
התקשרתי לסוכן הנסיעות. ישנה טיסה רק מפריז בחצות. מצאתי רכבת לפריז בקושי. נחתתי בארץ למחרת בבוקר והגעתי לדרום.
תהליך חיול מהיר. התחנה הבאה – מוצב פאגה.
שואלים אותי אם אני יודע לנהוג במשאית ענקית. בודאי. אבל המשאית לא מניעה.
צריך לדעת כמה דברים חשובים.
יורם על המשאית ברצועת עזה
בלילה עם אמצעי ראיית לילה נוהג בהאמר ובמשאית. עם 10 טון חומר לא נעים (אל תגלו לסוכן הביטוח שלי).
חוויות רבות בשבוע. החיילים הצעירים מתפלאים – "מה עושה כאן לוחם מיום כיפור?" אני לא מסביר הרבה, אולי בהשפעת המראות מניר עוז כפר עזה ובארי.
נהיגות לילה קשות וארוכות עם אבק ואמצעי ראיית לילה, הסתדרתי. אבל זו משימה קשה. נוסעים מהר, צמוד, הנהגים חייבים אמון אחד בשני. מספיק שהראשון יורד לתעלה – וכל הטור אחריו. בדרך סכנת צלפים, מטענים ומארבים.
לילה אחד נכנסנו עמוק לעיר, היינו צריכים לסייע בחילוץ 2 מפלצות D-9. טנקים איבטחו את האזור באש לכל עבר – צרורות ארוכים במשך שעות.
הייתי עם אמצעי ראייה על העיניים. הובלנו את נהג ה D-9 לכלי שישמש לחלץ את השניים התקועים. התנדבתי ללוות אותו על הכלי עצמו. לכוון אותו ליציאה מחניון קטן בין בתים גבוהים.
החיילים אבטחו סביבנו. הנענו את הכלי ובקושי רב בחשכה מוחלטת נסענו לכיוון הכלים התקועים בתוך שכונה בדרום העיר עזה. חולפים סנטימטרים בודדים בין קירות בתים וקירות רעועים לדפנות הטנקים.
באחד הכלים התקועים מצאתי פיתרון הידראולי שאפשר להרים את הכף הקדמית של ה D-9 למרות שהמערכת ההידראולית הייתה מושבתת. הוא החל בנסיעה איטית החוצה כשרכב סיור מוביל אותו.
הכלי השני היה מושבת תמסורת, ולכן היה צורך לפרק חלק ממערכת ההנעה כדי לאפשר את הגרירה. תחת אבטחת הטנקים היורים פירקנו את מה שצריך כדי לאפשר גרירה.
השעות חלפו וכולם מסביב היו לחוצים לסיים לפני האור – השעה שבה צלפי האויב מגיחים מחוריהם לחפש מטרות.
התחלנו גרירה איטית. הייתי חייב לעמוד בחוץ כדי לכוון הנהג שבעצם ישב ליד מוטות ההיגוי בלי לראות דבר. לאורך החילוץ ליווה אותנו טנק, ובתוכו קצין שעבד איתנו מאוד קשה ונפצע לא קל בכף ידו משרשרת הגרירה.
לא שמנו לב שה D-9 הנגרר התנתק מאיתנו ונסענו בלעדיו כשעה יקרה. "איבדתם את ה D-9" אומר בקשר הקצין – וכל האוגדה שומעת. אני שובר את מילות הקוד בקשר, ומסנן "חרא, מסתובבים". ואכן למרות שעולה כמעט האור, חזרנו אחורה לתוך רחובות שכונת רימל. מצאנו הכלי האבוד ממתין מבויש. התחברנו וחזרנו לגרור לאט לאט את ה D-9 הסרבן.
אור ראשון עולה על עזה – צילום מתוך ה-D9
האור עלה.
הדלת המשוריינת של הכלי הייתה פתוחה כדי שנוכל לכוון את מסלול הנסיעה ולראות את הכלי הנגרר. מדי פעם נאלצנו לעצור כאשר שרשרת הגרירה ניתקה. הקצין הטנקיסט ואני נאלצנו להתעלם מסכנת הצלפים. וכל פעם, דקות ארוכות בחוץ, חיברנו את שרשרת הגרירה.
הקצין חיבק אותי בחום בבוקר ואמר: "בלעדיך לא היינו מצליחים". התברר שהוא הסמח״ט של החטיבה שלנו שבכל אותן שעות עבד כאיש צוות למרות פציעה קשה בכף היד, וסכנת החשיפה לצלפים וטילים לאור היום.
נהג ה D-9 אמר לי בבוקר בהתרגשות "אתה היית העיניים שלי בלילה הארוך הזה".
מבצע חילוץ 2 כלים D-9
חוויה מרתקת עברנו יחד מספר אנשים בלילה הארוך והמתוח הזה בשכונת רימל.
אירוע שהוא רק חלק קטנטן במלחמה הגדולה והארוכה הזו.
ערוץ כאן 11 הקדיש כתבה ארוכה לאלימות המשטרתית שאנחנו פוגשים כבר חודשים ארוכים בקיסריה. בינתיים הפשע משתולל ונתוני הפשיעה החמורה במחוז חוף מזנקים כלפי מעלה. האם יש קשר ללחצים פוליטיים ולמרוץ למפכ"לות?
ושוב נזכיר למשטרת בן-גביר שאיבדה כיוון ודרך: לוחמים אמיתיים שבלמו בגופם וברוחם את צבאות ערב ב-1973 יודעים להילחם גם אל מול התנכלויות עברייניות של המשטרה, ובכל מקום שנבחר. רק התחלנו.
השתתפנו בישיבת ועדת החוץ והביטחון שדנה בחוק הגיוס החדש, אך בשל לוח הזמנים הדחוק לא ניתן לנו להשמיע את עמדתנו הערכית בנושא. שלחנו לחברי הועדה מכתב מפורט – והוא מובא כאן בפניכם במלואו.
אל:
חברי וועדת חוץ וביטחון
כנסת ישראל
הנדון: בהמשך לישיבת הוועדה מיום 15.7.2024 – הצעת חוק שירות ביטחון
(תיקון מס' 26) (שילוב תלמידי ישיבות), התשפ"ב-2022
חברי וועדה נכבדים,
השתתפנו בישיבת הוועדה אתמול כמוזמנים והיינו אמורים לשאת דברים, אלא שבשל לוח הזמנים הדבר נבצר מאתנו.
אנו מבקשים להציג להלן את עיקרי תפישתנו ומקווים שיוסיפו לשיקול דעתכם.
מי אנחנו
אנחנו גוף (עמותה) א-פוליטית שקם על רקע דאגה עמוקה מהקורה במחוזותינו ובכלל זה התנהלויות שלטוניות. נדגיש, אנחנו גוף עצמאי שאינו קשור עם תנועות המחאה האחרות, איננו חלק מהבמה שלהם (איננו נושאים דברים מעל במת קפלן) ואת אמירותינו אנו מביעים בנפרד.
בהתאם, קבוצת "לוחמי כיפור 73" מבוססת רק על לוחמי מלחמת יום כיפור 1973, אין לה צביון פוליטי וחברים בה מכל גווני הקשת. רובנו מחינו ברחובות לפני 50 שנה כנגד הממשלה שהייתה אז (דרשנו שתיקח אחריות ותתפטר)עת הצטרפנו להפגנות בראשות מוטי אשכנזי.
אנו, שחווינו כישלון קשה ב- 6.10.1973, שעמדנו בחזית מול המצרים והסורים, אבדנו מטובי חברינו, מרגישים חובה לצלצל בכל פעמון שבידינו ומבקשים שתקדישו זמן קצר לקרוא את דברינו.
מסרים עיקריים
העובדה שלאורך שנים נושא הגיוס והחוק לא בא לידי הסדרה ראויה ומצב המלחמה הנוכחי, גרם לכך שהנושא כיום הוא בעל משמעות קריטית, וככל שלא יבוא על פתרונו הסביר והנכון ביותר, חומרת המצב רק תגדל (שמענו כולנו ביחד את חומרת כוח האדם בצבא ואת חסרונם העצום של לוחמים ותומכי לחימה, נדרשות היום ובעתיד כשלוש אוגדות).
לא רק זאת, אי הצגת פתרון נכון עלול להיות בכייה לדורות מלווה בקושי לתיקון ובקרע בעם.
למצב הקיים בפועל השלכות משמעותיות על צה"ל ועל חוסנה של החברה בישראל:
כבר היום רואים ירידה משמעותית במוטיבציה ובנכונות של אנשי המילואים להתייצב שוב לקריאה. הדבר כבר בא לידי ביטוי בשיעורי הגיוס. אל יפלא הדבר מעינינו. אנשי מילואים רבים סופגים נזקים אישיים קשים ביותר. סטודנטים שהחמיצו חודשי לימודים ואין להם אפשרות להדביק את החומר ולעמוד בבחינות, בעלי עסקים שבהעדרם, נכנסו למצוקות כלכליות קשות, צעירים שרק החלו את דרכם לאחר שנות לימוד והכשרה והעולם נסגר בפניהם, בני/בנות זוג שנאלצו לוותר על עיסוקים או לצמצמם, לוותר על קריירות והרשימה ארוכה, כפי שאתם מכירים, וכן המשק בכלל סופג ויספוג נזקים כלכלים כבדים.
מרכיב חשוב ביותר במוטיבציה ובנכונות להתגייס לעוד שירות מילואים הוא תחושת האחדות – התחושה שמדובר בהתגייסות של עם ישראל אל מול גורלו, של צרת רבים – חצי נחמה, של כולנו כאיש אחד, של "זוהי משימה לאומית קיומית",(מלחמת קוממיות שניה) של ערבות הדדית, של תרומה למאמץ הקשה מכל החברה.
כל אלה מתכנסים תחת הכותרת שפופולרית היום – "שוויון בנטל". אין מדובר בסיסמה, אלא בתחושה הבסיסית ביותר של החיילים ובעיקר, אנשי המילואים. התחושה ש"אני נרתם שוב בעוד האחר פטור מכל חובה" היא הרסנית – לא פחות. לכך תהיה משמעות רבה על התוצאה. התופעה של חיילי מילואים שנקראים שוב אשר לא מתייצבים בשלל סיבות והסברים כבר כאן. סטודנטים מוציאים ולת"מ, עצמאים במצוקה גם כן, מילואימניקים קובעים לעצמם פעולות רפואיות דווקא לימי המילואים הצפויים, נשים הרות מספקות תעודות על צורך בשמירה ונוכחות בן הזוג לידן, יש שמארגנים שהייה בחו"ל לזמן ארוך… ועוד.
מעבר לפגיעה בסד"כ, התופעה חמורה במיוחד בכך שהיא מגמה ובכך, הרי תסחוף עוד ועוד אנשי מילואים שיראו אפילו בין חבריהם הקרובים כאלה שמאילוצים אישיים, הפעם לא התייצבו.
לדעתנו, אל לוועדה להסתפק בלתת לצבא רק פתרונות פרטניים, אלא לקבוע את המדיניות – את העיקרון הבסיסי – שוויון בנטל עם תוכנית מעשית, אולי שתתפרס על 3-4 שנים (לא כזו שתמרח על פני שנים רבות כי היא תראה כ"קומבינה"). רק לדוגמא, האם חרדים או אף בנות מהמגזר החרדי (לא) יכולים לשמש כתצפיתנים במסגרת שתתאים לאורח חייהם ?
למרבה הצער, ניסיון העבר אכן הראה שאכ"א לא תמיד מדייק בנתונים שהוא מעביר לממשלה ואף לוועדת הכנסת !
לדעתנו, הכרחי לעניין זה הוא שהוועדה תפקח על היישום המדויק של התוכנית ותמנע כל ניסיון, כולל של משרד הביטחון וצה"ל למראית עין. דוגמא לכך היא ההודעה של צה"ל שהוא ינסה לגייס חרדים שנשרו ממסגרת הישיבות וזאת דרך הביטוח הלאומי. אלא שבכך מוסיף הצבא חטא נוסף, לא רק שהוא נוהג בניגוד לשוויון, אלא טועה בכל שגם מאלה שנשרו הוא מאתר את אלה שעובדים באופן ישר ורשמי, בעוד כל החרדים שאינם לומדים אבל עובדים על בסיס מזומן, ללא רישום וללא דיווח לביטוח לאומי ("שחור") הוא למעשה פוטר. במילים אחרות, לעניות דעתנו, הוועדה צריכה לוודא שהצבא לא "מחפש את הכסף מתחת לפנס" אלא מיישם את החלטות הכנסת באופן הראוי וחסר הפניות.
אנו מחזקים את ידיכם ומפצירים בכם – זו שעה גורלית לעם ולמדינה, אי אפשר להמעיט בחשיבות הנושא. אנו, כמו כל הציבור, ערים למשמעויות הפוליטיות ולאינטרסים פוליטיים להשפיע על תוכן החוק כך שישמש מטרות פוליטיות. אנא, אל תתנו לשיקולים פוליטיים לגבור על המתחייב, על חובתכם לציבור, לאנשי הסדיר והמילואים, גורלנו, גורל המדינה בידכם מעבר לכל שיקול של כדאיות פוליטית או אחרת.
צוות התיעוד של פרויקט "תקווה" שמסקר את פעולות המחאה בארגונים השונים ליווה את לוחמי הטנק הנחושים שלנו וסיכם את סיפור ההתנכלות מצד משטרת חדרה בסרטון מרגש עם סוף אופטימי. יוצרת הסרט: חן לאופולד.
ושוב נזכיר למשטרת בן-גביר שאיבדה כיוון ודרך: לוחמים אמיתיים שבלמו בגופם וברוחם את צבאות ערב ב-1973 יודעים להילחם גם ללא טנקים אם הדבר נדרש, וגם אל מול התנכלויות עברייניות של המשטרה, ובכל מקום שנבחר. רק התחלנו.
הטנק שלנו עם שלטי "אתה הראש אתה אשם" נכנס לרחוב ונעמד מול המחסום ומול המאבטחים ששומרים על האשם שחלילה לא יבוא במגע עם קהל שמבקש להשמיע את קולו על המחדל וההפקרה בדרום ובצפון.
בשעת צהריים (7.7.2024) במלאות 9 חודשים בדיוק למלחמה הנוראית ולתקופת ההפקרה שסופה עדיין לא נראה באופק, הגענו עם הטנק שלנו קרוב-קרוב לביתו של האשם ברחוב הדר בקיסריה.
הטנק שלנו, ועליו מערכת ההגברה ושלטי "אתה הראש אתה אשם", נכנס לרחוב ונעמד מול המחסום ומול המאבטחים ששומרים על האשם שחלילה לא יבוא במגע עם קהל שמבקש להשמיע את קולו על המחדל וההפקרה שמלווים אותנו מאז אותו בוקר ארור.
אנחנו יודעים היטב שמיצג הטנק שלנו מכניס ללחץ גדול שני דיירים ברחוב הדר בקיסריה. אנחנו מכירים היטב את הלחצים האדירים שמופעלים על משטרת חדרה בצל אותם חששות חולניים, ואנחנו מכירים מקרוב את הפעולות העברייניות של שוטרי תחנת חדרה ומפקדיהם.
הביקור המיוחד בקיסריה היה הפעם הראשונה שהטנק שלנו חזר ל"גזרת חדרה" אחרי הסאגה ההזויה שעברנו מול משטרת חדרה ושורת ההתנכלויות הבלתי-חוקיות מצד משטרת ישראל. כזכור, שופט הכריע שאין כל מניעה להגיע עם הטנק לפעולות מחאה גם בתוככי קיסריה, בניגוד לתמונת המצב השקרית שהמשטרה הציגה בבית המשפט.
רגע לפני שיצאנו לרחוב הדר התכנסנו למפגש לוחמים אצל חברנו שמי עטר, תושב קיסריה, אחינו לנשק במלחמת יום כיפור ולוחם עז-רוח במחאה נגד האשם וממשלת החורבן. כזכור, בפעם הקודמת שבה הגענו עם הטנק לחניית ביתו של שמי האירוע הסתיים באלימות קשה מצד המשטרה ובמעצר שלושה מחברי הקבוצה. הפעם, אחרי שבית המשפט הבהיר למשטרה את גבולות המותר והאסור, ההתכנסות הסתיימה ללא אירועים חריגים.
מפגש לוחמים בביתו של שמי עטר
באורח פלא, למרות טענות המשטרה שהטנק "מעורר בהלה" בקרב תושבים בקיסריה – מתחילתו של הביקור המיוחד ועד סופו לא נצפה ולו שוטר אחד בסביבת הטנק. אפשר להסיק מכך הרבה על שיקוליהם של המפקדים בתחנת חדרה.
פעולת הטנק בקיסריה הייתה אחד משיאיו של יום המחאה שלנו, יום שהתחיל בשעת בוקר מוקדמת עם "השכמה רועשת" לשר הביטחון נטול-הביטחון יואב גלנט, סמוך לאחוזתו במושב עמיקם. עמדנו שם עם הטנק במשך כחצי שעה, לצד אימהות ללוחמים מארגון "אימהות בחזית" וקראנו לגלנט לקחת אחריות, לגלות אומץ, ולהפיל את הממשלה הגרועה שלוקחת אותנו לדשדוש בלתי-נגמר בעזה ולחורבן, בעוד שהצפון הולך ומתחמם לקראת עימות צבאי נרחב.
התייצבנו עם שחר מול ביתו של גלנט בעמיקם לצד אימהות ללוחמים, והזכרנו לו את מחדליו ואת תפקידו בעת הזו. הוא נמלט מהבית תחת אבטחה כבדה, מבלי להביט בעיני הלוחמים של אז ואימהות הלוחמים של היום.
הבוקר (7.7.2024) במלאות 9 חודשים בדיוק למלחמה הנוראית ולתקופת ההפקרה שסופה עדיין לא נראה באופק, השתתפנו בפעולות המחאה והשיבוש שעליהן הכריזו ארגוני המחאה.
התכנון היה מוקפד – בשעה 6:00 הגענו לשטחי כינוס, בדיוק שרק לוחמים מנוסים מכירים. כמה דקות לפני 6:29 יצאנו לדרך והכוח התפצל ל-2 – קבוצת "אימהות בחזית" הגיעו ככוח רגלי קרוב-קרוב לאחוזה הגדולה של שר הביטחון, ואנחנו התייצבנו עם הטנק בעמדה שולטת (אקוסטית) סמוך ל"הר העגול" מול בית גלנט.
כוננות עם שחר בשטחי כינוס
עמדנו שם במשך כחצי שעה, וקראנו לגלנט לקחת אחריות, לגלות אומץ, ולהפיל את הממשלה הגרועה שלוקחת אותנו לדשדוש בלתי-נגמר בעזה ולחורבן, בעוד שהצפון הולך ומתחמם לקראת עימות צבאי נרחב.
זו הפעם הראשונה שהטנק שלנו מופיע ב"גזרת חדרה" אחרי הסאגה ההזויה שעברנו מול משטרת חדרה. אמש עוד הספקנו להתייצב איתו מול מצודת זאב בת"א וברחוב קפלן ליד הקריה.
מול הבית של גלנט – מזכירים לו מה עליו לעשות כעת
שר הביטחון, שבמשמרת שלו נהרגו 679 לוחמות ולוחמים ב-9 חודשים של מלחמה ללא יעדים או אסטרטגיה ברורה, חייב לפעול להליכה מיידית לבחירות.
אימהות הלוחמים לצד הטנק שלנו – לא ישנות כבר 9 חודשים
שר הביטחון, שבמשמרת שלו התרחש האסון הגדול ביותר לעם היהודי מאז השואה, לא יכול להמשיך להיות עלה תאנה בממשלת חורבן ולספר לעצמו שהוא מציל אותנו מהשרים המופקרים שיושבים בממשלה.
שר הביטחון, שבמשמרת שלו נהרגו 679 לוחמות ולוחמים ב-9 חודשים של מלחמה ללא יעדים או אסטרטגיה ברורה, לא יכול להמשיך עם קומבינות פוליטיות שמכבידות את הנטל על אנשי המילואים והחיילים הסדירים שכורעים תחת המשימות האינסופיות בשתי חזיתות בוערות.
השעה 7:10 – שר הביטחון נמלט
שר הביטחון, בחסות אבטחה בהיקף אדיר ומגוחך – יצא מביתו בשעה 7:10 ונמלט בנסיעה מהירה. אין לו פנאי או עמוד שידרה לעמוד מול לוחמי כיפור 73' ואימהות של לוחמים שכבר 9 חודשים לא עוצמות עין בלילה מחשש לבנותיהן ובניהן שנשלחים לחזית בידי ממשלה מופקרת.
הצטרפו למאבק
