Category Archives: כללי

נראה שאיש לא נשאר אדיש לעדויות הקשות של שניים מחברינו לקבוצת לוחמי כיפור 73' – אל"מ במיל' שמי עטר ורינה וקסמן בעקבות האלימות המשטרתית כלפי מפגינים בקיסריה.

בדיון מיוחד בוועדה לביטחון לאומי בכנסת סיפרו שמי ורינה על האלימות הקשה שהופנתה כלפיהם בהפגנות בקיסריה מצדם של קצינים ושוטרים במשטרת חדרה.

שמי, הלום קרב ממלחמת יום הכיפורים, סיפר בגילוי לב על הסיוטים שבהם מופיע מפקד משטרת חדרה, סנ"צ עמית פולק, שנקט כלפיו באלימות קשה ואף הגיע לבלוש בסביבת הבית שלו יומיים לאחר אותה תקרית אלימה בקיסריה.

רינה, שעדיין סובלת מההשלכות של האלימות המשטרתית, הגיעה לדיון ישובה על כסא גלגלים, וסיפרה בדמעות כיצד הושפלה במעצר שבו שהתה במשטרת חדרה.

צפו בעדויות המלאות של שמי ושל רינה – הן חזקות יותר מכל המילים:

"שבעה לוחמי יס"מ הסתערו עליי כאילו אני חייל נוח'בה"-אל"מ מיל' שמי עטר, הלום קרב ממלחמת יום כיפור, בעדות על התנהלות המשטרה בהפגנות בקיסריה:"הטראומה הזו קשה לי יותר מטראומת הפציעה בשדה הקרב".
צפו בעדות המלאה. pic.twitter.com/sBhjxCoSz9

— ערוץ כנסת (@KnessetT) May 7, 2024

"ארבעה שוטרים לקחו אותי והטיחו אותי ליד הזינזאנה"-רינה נגדה וקסמן ,שנפצעה בהפגנה בקיסריה, מספרת על התנהלות המשטרה.
צפו בעדות המלאה בוועדה לביטחון לאומי. pic.twitter.com/M5vgSmhmri

— ערוץ כנסת (@KnessetT) May 7, 2024

(העדויות לקוחות מתוך חשבון הטוויטר של ערוץ הכנסת)

אנחנו, לוחמי כיפור, מחבקים את רינה ואת שמי, מצדיעים להם על אומץ הלב האזרחי ועל החשיפה האישית, ומתחייבים לעמוד לצדם בהמשך המאבק על הדמוקרטיה ועל צביונה של מדינת ישראל. איש לא יפחיד אותנו.

צי של טנדרים ואמצעי הובלה, הרבה נחישות ורצון לסייע – יורם עוזיאל מעולם לא תיכנן להקים אופרציה כל כך גדולה. יורם, תושב יודפת שלחם במלחמת יום הכיפורים, עשה קריירה ענפה בת כמה עשורים כמהנדס ואיש טכנולוגיה. פעילות הצוות הצפוני התחילה מהצורך הדחוף לסייע שיורם הרגיש מייד לאחר אסון 7.10. "בשבעה באוקטובר אני והבנים שלי תהינו מה לעשות", מספר יורם, "כמו כל הגנרלים לא באמת הבנו את המצב אבל ירדנו דרומה ביום ראשון לפנות בוקר עם נשק אישי והספקנו להשתתף ולסייע בחילוץ תושבים בשדרות ובאופקים, וסייענו לחפש נעדרים באזור שבו היה אירוע ה'נובה'".

"היינו בעוטף לאורך השבוע הראשון, סייענו בחילוץ אנשים ובשמירה על ישובים. באחד הקיבוצים שפונו מאוד שמחו כשהגענו מכיוון שהיינו היחידים עם נשק. לצדנו שמרו קיבוצניק עם סכין וקיבוצניק עם גרזן – עד כדי כך המצב היה מגוחך. הבנו שהעוטף במצוקה ענקית".

"גלי מימון, איש אור הנר, הבין את המצוקה וקישר אותנו למשימות ראשונות בבארי ובישובים נוספים באזור – ומאז אנחנו מגיעים לדרום בכל יום שישי לסייע", מספר יורם.

"זה התחיל בפנייה שקיבלנו מתושבת כפר עזה שבעלה נהרג בקרבות עם המחבלים. לקחנו אותה מהמלון בשפיים ונסענו איתה לכפר עזה כדי לעזור לה לפנות דברים אישיים מהבית – כל זה בימים שהאזור כולו נמצא תחת ירי מרגמות". מהר מאוד השמועה על הצוות עשתה לה כנפיים בין התושבים המפונים, הוקמו קבוצות וואטסאפ ייעודיות, וזרם הבקשות לסיוע התגבר משבוע לשבוע. "בהתחלה היינו מגיעים לבתים ומוציאים ארנק, כלי רחצה, פריטי לבוש, ועוד פריטים קטנים – ואז זה הלך וגדל למשימות מורכבות יותר של פינוי רהיטים ומכשירי חשמל".

בשבועות הראשונים עסקו חברי הצוות במגוון רחב של פעולות. בין היתר הם סייעו באיטום בתים שנותרו פרוצים, ובחילוץ ארכיון הוידאו של קיבוץ בארי שהיה נעול בתוך מחסן-כספת שדלתו נפגעה בהתקפת המחבלים, והייתה סכנה שהבניין ממולכד. פעילות נוספת של אנשי הצוות הייתה נקיון בתים שנפגעו ושנותרו בהם שרידי הקרבות העקובים מדם. מגוון המשימות לא הפסיק להתרחב מאז – שינוע של אופניים לאתרי המגורים הזמניים עבור ילדים שפונו מבתיהם, שיקום גינות לתושבים שחוזרים לבתיהם, פינוי פסלים שנמצאים בסכנה, עבודות בינוי ושיקום בבתי מגורים ובמבני ציבור, ועוד ועוד.

היקף הדרישות הלך ועלה, ויורם התחיל לגייס מתנדבים נוספים עם טנדרים. זמן קצר לאחר תחילת הפעילות החלו להצטרף לגרעין המייסד צעירים רבים ממושב יודפת, מחברת אפל (שבה עובד אחד מבניו של יורם), חברת קלא ועוד מתנדבים רבים מרחבי הארץ ששמעו על הפעילות הענפה. "הכנסתי את היד לכיס, קניתי כמה נגררים ומשאית חדשה שמשרתת אותנו", מספר יורם. "אצלנו מודדים את המתנדבים לפי גודל ה'תפוח' הגורר בטנדר והעגלה שיש לו", הוא מוסיף בחיוך.

לאורך השבוע הבקשות מהתושבים מגיעות לצוות, מרוכזות בטבלת אקסל מפורטת שבה מצוינות נקודות האיסוף והפריקה, אנשי קשר, והפריטים שיש להוביל. מדי שבוע המאמץ העיקרי ממוקד לשעות הבוקר והצהריים של יום שישי. כל כניסה לשטח מתואמת מול הצבא שכבר למד להכיר את פעילות הצוות והמתנדבים.

"המדינה על הפנים", קובל יורם, "המדינה הייתה צריכה לתת לכל אחד מהמפונים איזה תלוש ולהגיד לו – 'מגיעות לך 10 הובלות ציוד מהבית'. אנשים נשארו בלי בגדים, בלי ריהוט, בלי כלום. המדינה מתנהלת באיטיות, בשלומיאליות ובקמצנות. המדינה הייתה צריכה לשלם על ההובלות האלה. אנחנו ממלאים חור ענק, ואנחנו לא יכולים להגיד 'לא'".

אחרי המחדל הנוראי של 7.10 – יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה יהיה השנה כבד מנשוא. אלפי משפחות בישראל הצטרפו השנה למעגל השכול הנורא, תחת הנהגתו הכושלת והפושעת של האשם מקיסריה. אנחנו נציין את יום הזיכרון מול בית האשם בקיסריה ב-11.5.24 תחת הכותרת "אתה הראש אתה אשם".

זה לוח הזמנים המתוכנן לאירוע:

18:30 התכנסות בראלי
19:00 תחילת הטקס
20:00 הפגנת זעם

אנחנו, שאיבדנו אלפים מחברינו בשדות הקרב בחזית הסורית והמצרית ב-1973, מכירים מקרוב את כאב האובדן, את החלל הנורא שהותירו הנופלים, את צערן של המשפחות, את כאבם של מי שיצאו מצולקים בגוף ובנפש מהתופת.

לא ניתן למי שהביא את המדינה האהובה שלנו לאסון מחריד שכזה להימלט מכובד האחריות למחיר הנורא שכולנו שילמנו באותו יום שחור ומאז אותו יום במהלך מלחמת "חרבות ברזל".

הטקס יהיה פתוח לקהל הרחב.

לעוד פרטים על הטקס אתם מוזמנים לעקוב כאן באתר ובערוצי העדכונים שלנו –

התחברות לקבוצת הוואטסאפ שלנו

קליק לעמוד הפייסבוק שלנו

קליק לפרופיל שלנו ברשת X (טוויטר)

חברתנו רינה וקסמן, תא"ל במילואים נחמיה דגן, וקטי בר – צפו בקטעים מתוך הנאומים סמוך לבית האשם בהפגנה השבועית בקיסריה, 27.4.2024

זה קרה עשרות רבות של פעמים באישון לילה. פעילי הקבוצה שלנו הצטיידו בשלטי פלריג גדולים ויצאו לתליית שלטים בנקודות שולטות – הביצוע חלק, החשיפה מקסימלית. מי שלא ראה גיבורי מלחמה מדלגים בקלילות על סולם באמצע הלילה עם גלילי פלריג, חבילת אזיקונים וחבלים, לא ראה נחישות אזרחית מהי.

מאז תחילתו של הקמפיין "אתה הראש, אתה אשם" נפוצו שלטים עם המסר בכל קצות הארץ באדיבותם של חברי הקבוצה, לוחמי כיפור 73'.

המבצע הלוגיסטי מנוהל מתוך מחסן תמים למראה אי-שם במרכז הארץ – לכאן מגיעים מאות שלטי פלריג מדי בחודש, אלפי חולצות וכובעים. מימון ההמונים לקמפיין, שחצה את קו ה-5.5 מיליון ₪ הוא שמניע את "המכונה המשומנת" ומאפשר לנו להגיע לפריסה ארצית רחבה. לתמיכה בקמפיין לחצו כאן. 

מייד עם השקת הקמפיין התחיל בזרזיף דק של התעניינות, שהפך מהר מאוד לשיטפון. מאות אזרחים פונים אלינו מדי חודש ומזמינים שלט לבית, למרפסת, או למקומות עם חשיפה גדולה ברחובות ובכבישים ראשיים.

אחד המיקומים האסטרטגיים שבהם נתלו השלטים שלנו נמצא בגובה, מתוח היטב בין שני עצי דקל, בדיוק מול הבריכה בביתו של האשם בקיסריה.

אם גם אתם רוצים להתקשט בשלט למרפסת תוכלו ליצור קשר עם אליעזר בטלפון:  054-4630112

(English Version Follows)

אם אתם או קרוביכם תושבי ארה"ב ואתם רוצים להצטרף אלינו למאבק על דמותה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית – מעכשיו יש לכם דרך פשוטה להירתם ולתת כתף.

ניתן לתרום לפעילות של לוחמי כיפור 73' עם אישור רשות המיסים האמריקאית.

לחצו על הלינק והפיצו אותו בין חבריכם וקרוביכם בארה"ב >> Support Us

תודה גדולה מראש על ההתגייסות והסיוע!

 We, the veterans of the 1973 Yom Kippur War, are working tirelessly to promote the democratic foundations of the State of Israel, and to help instil a sense of security by supporting the return of those kidnapped and held hostage in inhumane conditions since October 7th.

We, the veterans of the 1973 War, who experienced harsh wartime conditions, understand and empathize with these inhumane conditions. We understand the need to work closely to influence and impact the
negotiations to bring back the hostages.

We, the veterans of the 1973 War are also using our unique skills, knowledge and experience to design unique solutions to help soldiers *and civilians* who have been injured and dismembered in the Gaza war.

When the war broke the skilled agriculture labour in the war-stricken danger zones fled and the farmers witnessed their produce rotten. Hence for the past 12 months we’ve been helping numerous farmers and doing all kinds of works to save the produce and maintain the fresh supply to the population. We, the veterans of the 1973 War are supporting families displaced from their homes as a result of the events of Oct 7, and the ensuing war, from the South and the North. We have been moving their belongings, i.e. furniture, pets, books, from their destroyed homes to temporary houses as well as providing social, humanitarian, and psychological support.

All the above mentioned and more activities are done voluntarily by the Yom Kippur War Veterans for which we need your support and request you to join us to help our brothers and sisters who are in severe need

We, the Yom Kippur war veterans, have yet again been called to arms. Called to help defend freedom in a still young and conflicted nation, to help preserve democracy. And we, in turn, call on you for support.

We invite you to assist in any way >> https://www.aid-coalition.org/donate/warriorsyomkippur

Or you can donate directly to our bank account:

Account name: BEYAHAD IM LOHAMEY KIPUR 1973

Bank Hpoalim B. M. – 12

Branch – 719

Account – 505933

IL85-0127-1900-0000-0505-933

THANK YOU VERY MUCH

חברנו אליעזר בריליאנט נעצר באלימות ב-13 באפריל מול ביתו של חברנו שמי עטר בקיסריה. שמי, שלחם לצדנו במלחמת יום הכיפורים ונותר מצולק בגופו ובנפשו, נעצר תוך הפעלת אלימות קשה. אליעזר מחה על התנהגותם האלימה של השוטרים – ואז הושלך לזינזנה בעצמו.
זוהי עדותו של אליעזר, שעות ספורות לאחר ששוחרר ממעצר בעזרת עורכות הדין גבי לסקי ואושרת קירמה ממערך העצורים.

תיעוד האלימות של משטרת חדרה – קיסריה 13.4.2024

בוקר טוב לכל המתעניינים, ותודה לכולכם.
להלן דיווח מלא ככל האפשר של אירועי אתמול.
הטנק חנה בחניה פרטית בביתו של בחור, לוחם יום כיפור אל"מ בשריון בעברו, פצוע מלחמה ובעיקר הלום קרב הנמצא בטיפול נפשי ותרופתי עד היום ואליו עוד נחזור.
הערה: הפרטים גלויים על ידו.
בחמש וחצי התחילו להתאסף מול הבית עשרות שוטרים ניידות כולל "זינזנות" .
בשעה שש לערך הגיע קצין משטרה שהתברר בהמשך שהוא מפקד משטרת חדרה ודרש בצורה תוקפנית ובאיומים בוטים לסלק את "הטנק" מכיוון שהוא מערר בהלה בקרב האזרחים בזמן מלחמה, ודרש מהנהג להתחיל לזוז – שאם לא כן, ייעצר.
איל התווכח אתו ואמר לו שיפנה אליו כי הוא "המפקד שלו" (מג"ד או לא מג"ד…).
רמת התוקפנות עלתה, (בינתיים מילולית) כלפי הנהג. שמי, בעל הבית, פנה אל הנהג ואמר לו שייכנס אליו הביתה – ובתגובה כשישה עד שמונה שוטרים התנפלו עליו, אחזו בו בכוח וניסו "לזרוק" אותו לזינזנה. שמי התפתל ונכנס לפאניקה קשה וניסה להסביר את מצבו, אך ללא הואיל. הכניסו אתו לזינזנה שכל החלונות שלה נעולים.
בינתיים, קובי סיון שהגיע באותו רגע, עמד לידי וצילם את ההתרחשות. להזכיר – עמדנו בקצה חניית הבית ליד הרחוב. מפקד התחנה פלט לעברו "תפסיק לצלם" ודחף אותו בפראות בפניו, הטיח אותו על המדרכה על גבו למרחק של שניים-שלושה מטרים.
ועכשיו ל"חטאי" – עמדתי ליד קובי כשדחפו אותו ואמרתי לדוחף "השתגעת, אתה דוחף אדם בין למעלה משבעים". בתגובה התקרב אלי שוטר נוסף, ודחף אותי (לא נורא) "זוז אחורה!" הרמתי את האצבע המורה ואמרתי לו "אני בן 77 (לפעמים מותר להשתמש בגיל) ושלו תעז לגעת בי", מבלי שהתנגדתי הגיע שוטר נוסף והסיפור חזר על עצמו.
בינתיים זרקו גם את קובי סיון לזינזנה.
לאחר השוטר השני, התנפלו עליי כמה שוטרים ודחפו אותי גם כן לזינזנה, תוך כדי, אחד השוטרים צועק (למען הפרוטוקול) "הוא תקף את מפקד התחנה".
בתוך הזינזנה, ללא חלונות פתוחים, כשהאוויר דחוס יושבים שלושה "פושעים כבדים" לוחמי כיפור 73 כששמי מתחנן בבכי נורא שיתנו לו אוויר – ואין שומע. לקח זמן עד שפתחו במקצת את החלונות המסורגים. ביקשו ממני להזדהות, סירבתי, עד אשר יתנו לו לצאת.
רק לאחר כרבע שעה של צעקות, בכי ותחנונים ולאחר שקובי הציג את עצמו כפרופסור לרפואה ושהם מסכנים את חייו נאות מישהו לאפשר לשמי לצאת לרגע.
משם נלקחנו למשטרת חדרה ושם נפגשנו עם עורכת הדין הנחמדה של "מערך העצורים", ואז גם התבררו לנו ה"האשמות" – שמי הואשם בתקיפת שוטר, התנגדות למעצר והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, קובי בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ואני בתקיפת שוטר (חכו, הפירוט היה חמור יותר).
בקיצור – משכו יפה את הזמן (בכל זאת, צריך זמן לבנות "סיפור טוב").
רק בחצות לערך הוכנסתי לחקירה שכללה לקיחת טביעת אצבעות (לקח לי עשר דקות לקרצף את הצבע השחור מהידיים) צילומי חזית ופרופיל, למרות שטענתי שהפרופיל שלי הוא משהו להתפאר בו.
בחקירה התבררה האשמה במלואה – תקיפת את מפקד התחנה באגרופים בגבו. אני מודה שהתחלתי לצחוק.
מסרתי את גרסתי כפי שסיפרתי לעיל, ולאחר מכן הוצג לי סרטון (באיכות טובה) שצילמה המשטרה ומאשר "אחד לאחד" את מה שאמרתי, כולל המילים שנאמרו. לאחר מכן הוכנסתי אל תא מעצר של שני מטרים על מטר וחצי שבו ישבו עשרה אנשים נוספים ביניהם אמיר השכל, שועל מעצרים ותיק.
בזמן שישבנו בתא הצפוף שמענו על ההתקפה האירנית הממשמשת ובאה, כששאלתי את השוטרים מעבר לדלת, "מה קורה עם הפרסים" הם לא הבינו, לקח להם זמן לקשר בין אירנים לפרסים.
במשך כל השעות הללו שמרתי על מצב רוח מבודח, התבדחתי עם כולם, הרוב יש לציין אהבו אבל כמובן שתמיד יש כמה "בולדוגים" חמורי סבר שלא ידעו איך לאכול אותי.
או כפי שמסרה עורכת הדין, אושרת היקרה לחתני ובני שהמתינו בחוץ – "הוא מתלוצץ עם שוביו".
בשעה שתיים בלילה שוחררנו לחופשי, מהשער האחורי כמובן שחס וחלילה לא נחגוג את שחרורנו עם המוחים בשער התחנה ונאלצנו לעשות מעקף של ק"מ לערך עד לשם.
נראה היה לטמבלים האלו שבכך ישפילו אותנו ו/או ישברו אותנו.

לסיכום – צריך הרבה יותר בכדי למחוק את החיוך מפניי.

באהבה לכל חבריי –
אליעזר.

תיעוד האלימות של משטרת חדרה – קיסריה 13.4.2024

הדיווח של עורכות הדין אושרת קירמה וגבי לסקי בפתח משטרת חדרה

>> לחצו כאן לצפייה בסיפורו האישי של אליעזר בריליאנט במלחמת יום הכיפורים

אלימות קשה, ביזוי, השפלה, פגיעה פיזית ונפשית – אנחנו, לוחמי כיפור 73', מזועזעים וזועמים ממה שחוללו שוטרי משטרת ישראל, בהם קצינים בכירים, לחברתנו רינה וקסמן במשך יממה של מעצר.

רינה, שמלווה את הקבוצה שלנו בשנה האחרונה במסירות ובנדיבות אין-קץ, נעצרה תוך הפעלת אלימות קשה בידי קצינים ושוטרים במהלך הפגנה ליד בית האשם בקיסריה בשבת 6 באפריל. היא הותקפה באלימות קשה בעת המעצר, ובמהלך שהותה בתחנת חדרה ובהמתנה לדיון במעצרה חוותה יחס משפיל ומזלזל, הטרדות מיניות מצד שוטרת שליוותה אותה, והוחזקה בתנאים שבהם לא אמור להיות מוחזק אדם. בין היתר, נמנעה ממנה גישה לשירותים לזמן ארוך, היא הוחזקה בתא שרצפתו מוצפת במים, והופעלה כלפיה אלימות מילולית קשה.

רינה מתארת את רגעי המעצר שלה בקיסריה: "חטפתי סטירות מקצין משטרה בכיר. מייד לאחר מכן הלכתי אחורה וחיפשתי עזרה בשביל יולנדה יבור שקפצה אל גוב האריות כדי להציל אותי והותקפה גם היא באלימות בידי השוטרים. כשהרגשתי שסוגרים עליי, פשוט ניגשתי לאיש זר, ביקשתי שיחבק אותי, שישמור עליי מהשוטרים. אנשים טובים התעמתו עם השוטרים, בשבילי.

חברנו איציק פז אמר להם שאני הבת שלו, אישה טובה אחרת חיבקה אותי, אחזה בי, ונפלה ארצה, יחד אתי, כדי לא לתת להם לקחת אותי. אבל הם לקחו אותי. כל חטאי בשלב זה היה ששאלתי אותם מדוע אני צריכה להזדהות אחרי שהותקפתי לעיני כל בידי שוטרים. הוטחתי לכביש ליד הניידת, הודיעו לי שאני עצורה כי סירבתי להזדהות. נאזקתי.

המתנו בניידת כחצי שעה עד שהשוטרים קיבלו אישור לנסוע לתחנת המשטרה. בכל אותו זמן התחננתי ללכת לשירותים – ולא נעניתי. הלחץ והפחד עשו את שלהם. הושפלתי בידי מי שאמורים לשמור עליי כאזרחית".

האלימות הקשה והיחס המבזה נמשכו גם במהלך החקירה ובשעות המעצר הארוכות. בין היתר, רינה נאלצה להתחנן במשך זמן רב כדי לקבל נייר טואלט. נראה כי משטרת חדרה ומפקדי מחוז חוף עשו מאמצים על מנת להשפיל אותה במהלך היממה שבהן הוחזקה במעצר.

רינה מספרת: "בשעות הבוקר של יום ראשון שתי נשים צעירות הסיעו אותי מתחנת חדרה לביהמ"ש, אזוקה בידיים וברגליים. כשהגענו לשם, אחת מהן התחילה להתבדח עם אנשי שב"ס שהיא הביאה 'סחורה חדשה', נקבה בשמותיהם של אנשי הצוות של שב"ס ועודדה אותם 'לטפל בי' תוך רמיזה בתנועות ידיים שהתפרשו בצורה מינית ואלימה".

תיעוד המעצר האלים של רינה כפי שהועלה לפייסבוק. צילום: אלון בנקי

בסופה של יממה מלאה בהשפלות ואלימות, ובתום דיון בערר על המעצר מול שופט מחוזי בחיפה – רינה שוחררה לביתה, ונאסר עליה להגיע לקיסריה למשך שבועיים. על ההשפלה והביזוי שעברה אנחנו לא נעבור לסדר היום. זו הבטחה.

מסכת הפגיעות השיטתית שעברה אזרחית שומרת חוק מן השורה צריכה להדיר שינה מעיניו של כל אזרחי בישראל – אלה פניה החדשות של משטרת ישראל שחלק מאנשיה איבדו כיוון ודרך ונדמה שעושים תחרות חנופה לשר העבריין הסדרתי תומך הטרור המורשע איתמר בן-גביר.

אנחנו מחבקים את רינה ומחזקים אותה ואת כל החברות והחברים שלוחמים על דמותה של המדינה האהובה שלנו. בדיוק כפי שבלמנו בגופנו ובכוחותינו הדלים את הצבאות הסורים והמצרים ב-1973 – אנחנו נחושים להילחם גם כעת.

זו מלחמה על הבית – ואין לנו ברירה אלא לנצח.