הצטרפו למאבק
מדי שבוע יורדים מתנדבים מ"הצוות הצפוני" של לוחמי כיפור לסייע במגוון משימות לתושבי העוטף. זה התחיל מיוזמה מקומית והתפתח לאופרציה משוכללת שלא עוצרת לרגע, גם חודשים ארוכים אחרי אסון 7.10
צי של טנדרים ואמצעי הובלה, הרבה נחישות ורצון לסייע – יורם עוזיאל מעולם לא תיכנן להקים אופרציה כל כך גדולה. יורם, תושב יודפת שלחם במלחמת יום הכיפורים, עשה קריירה ענפה בת כמה עשורים כמהנדס ואיש טכנולוגיה. פעילות הצוות הצפוני התחילה מהצורך הדחוף לסייע שיורם הרגיש מייד לאחר אסון 7.10. "בשבעה באוקטובר אני והבנים שלי תהינו מה לעשות", מספר יורם, "כמו כל הגנרלים לא באמת הבנו את המצב אבל ירדנו דרומה ביום ראשון לפנות בוקר עם נשק אישי והספקנו להשתתף ולסייע בחילוץ תושבים בשדרות ובאופקים, וסייענו לחפש נעדרים באזור שבו היה אירוע ה'נובה'".
"היינו בעוטף לאורך השבוע הראשון, סייענו בחילוץ אנשים ובשמירה על ישובים. באחד הקיבוצים שפונו מאוד שמחו כשהגענו מכיוון שהיינו היחידים עם נשק. לצדנו שמרו קיבוצניק עם סכין וקיבוצניק עם גרזן – עד כדי כך המצב היה מגוחך. הבנו שהעוטף במצוקה ענקית".
"גלי מימון, איש אור הנר, הבין את המצוקה וקישר אותנו למשימות ראשונות בבארי ובישובים נוספים באזור – ומאז אנחנו מגיעים לדרום בכל יום שישי לסייע", מספר יורם.
"זה התחיל בפנייה שקיבלנו מתושבת כפר עזה שבעלה נהרג בקרבות עם המחבלים. לקחנו אותה מהמלון בשפיים ונסענו איתה לכפר עזה כדי לעזור לה לפנות דברים אישיים מהבית – כל זה בימים שהאזור כולו נמצא תחת ירי מרגמות". מהר מאוד השמועה על הצוות עשתה לה כנפיים בין התושבים המפונים, הוקמו קבוצות וואטסאפ ייעודיות, וזרם הבקשות לסיוע התגבר משבוע לשבוע. "בהתחלה היינו מגיעים לבתים ומוציאים ארנק, כלי רחצה, פריטי לבוש, ועוד פריטים קטנים – ואז זה הלך וגדל למשימות מורכבות יותר של פינוי רהיטים ומכשירי חשמל".
בשבועות הראשונים עסקו חברי הצוות במגוון רחב של פעולות. בין היתר הם סייעו באיטום בתים שנותרו פרוצים, ובחילוץ ארכיון הוידאו של קיבוץ בארי שהיה נעול בתוך מחסן-כספת שדלתו נפגעה בהתקפת המחבלים, והייתה סכנה שהבניין ממולכד. פעילות נוספת של אנשי הצוות הייתה נקיון בתים שנפגעו ושנותרו בהם שרידי הקרבות העקובים מדם. מגוון המשימות לא הפסיק להתרחב מאז – שינוע של אופניים לאתרי המגורים הזמניים עבור ילדים שפונו מבתיהם, שיקום גינות לתושבים שחוזרים לבתיהם, פינוי פסלים שנמצאים בסכנה, עבודות בינוי ושיקום בבתי מגורים ובמבני ציבור, ועוד ועוד.
היקף הדרישות הלך ועלה, ויורם התחיל לגייס מתנדבים נוספים עם טנדרים. זמן קצר לאחר תחילת הפעילות החלו להצטרף לגרעין המייסד צעירים רבים ממושב יודפת, מחברת אפל (שבה עובד אחד מבניו של יורם), חברת קלא ועוד מתנדבים רבים מרחבי הארץ ששמעו על הפעילות הענפה. "הכנסתי את היד לכיס, קניתי כמה נגררים ומשאית חדשה שמשרתת אותנו", מספר יורם. "אצלנו מודדים את המתנדבים לפי גודל ה'תפוח' הגורר בטנדר והעגלה שיש לו", הוא מוסיף בחיוך.
לאורך השבוע הבקשות מהתושבים מגיעות לצוות, מרוכזות בטבלת אקסל מפורטת שבה מצוינות נקודות האיסוף והפריקה, אנשי קשר, והפריטים שיש להוביל. מדי שבוע המאמץ העיקרי ממוקד לשעות הבוקר והצהריים של יום שישי. כל כניסה לשטח מתואמת מול הצבא שכבר למד להכיר את פעילות הצוות והמתנדבים.
"המדינה על הפנים", קובל יורם, "המדינה הייתה צריכה לתת לכל אחד מהמפונים איזה תלוש ולהגיד לו – 'מגיעות לך 10 הובלות ציוד מהבית'. אנשים נשארו בלי בגדים, בלי ריהוט, בלי כלום. המדינה מתנהלת באיטיות, בשלומיאליות ובקמצנות. המדינה הייתה צריכה לשלם על ההובלות האלה. אנחנו ממלאים חור ענק, ואנחנו לא יכולים להגיד 'לא'".
